ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. מצאתי בחיבור (כתב יד) ישן נושן לתלמידי רבינו יהודה החסיד זצ"ל ממה שקבלו מרבם. למה פרח מטה אהרן שקדים ששקדים אין גדלים אלא משני פרחים א' חלול כנקבה ואחד בולט כזכר וכשהרוח מנשב נכנס הבליטה בנקבות וגדל ממנו הפרי כן אהרן משמש למטה במקדש ומיכאל כנגדו במקדש של מעלה ומקטיר על המזבח נשמות של צדיקים עכ"ל ולפי דבריו יש לרמוז כי שקדים הוא אותיות מקדשי שם רמז למקדש של מעלה מכוון כנגד של מטה:

ורש"י ז"ל פירש ויגמול שקדים כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים וכו' ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המערער על הכהונה פורענותו ממהרת וכו'. שמעתי מהבן יקיר לי מגן אברהם בעזרו נר"ו שפירש בזה שרש"י הוקשה לו שתי קושיות על דרך מ"ש המפרשים כשאומר הש"ס מאי דכתיב שהוקשה לבעל המאמר קושיא אחרת מבחוץ וכן שמעתי דמפרשי כשרש"י אומר השאלה בפי' שהוקשה לו קושיא אחרת חוץ ממה שמפרש וכן כאן הוקשה לו דמאחר דהקב"ה לא אמר כי אם מטהו יפרח תיסגי שיאמר הכתוב ויצץ ציץ ויגמול פרי ולמה שקדים כלומר למה הוצרך להזכיר שהם שקדים ומאי נפקא לן. ותו אמאי הקב"ה לא אמר כי אם מטהו יפרח והול"ל ויגמול פרי. ולזה תירץ שהיו שקדים לומר שהפורענות ממהרת ומשו"ה הקב"ה לא הזכירו דמפי עליון לא תצא הרעות ולא אמר אלא מטהו יפרח. ולא אמר יציץ ויגמול שקדים להיות דמורה על הרעה וכיון שאחר הפרח הוא תכף הציץ שהוא חנטת הפרי לא הזכירו הקב"ה ובזה הכל מתוקן. כן פירש בני ידידי בתוספת נפך משלי בס"ד: