בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אפשר בהקדים מאמרם ז"ל שהביא בס' מתת יה וז"ל משה היה יודע ולמד מפי הגבורה שקרח ישרף ואיך היה קורא להם לשלום אלא משה היה יודע שקרח לבדו לא יספיק לו לעשות תשובה אך חבורתו אם היו חוזרין בתשובה לא נתחייבו כליה וכו' ע"ש ואפשר דמשה רבינו מטמין ברמז חזות קשה אשר חזה על קרח וז"ש בקר ויודע ה' מלשון ויודע בם את אנשי סוכות לשון שבר וכמו שאמר פ"ק דסוטה דף ה' ע"ש ופירש"י והכונה למחר ישבר קרח אשר לו מתיחס כל המחלקת כמו שאמר ויקח קרח. ואת הקדוש שהוא אהרן והקריב אליו רמז בזה דצריך אתערותא דלתתא ואין השפע חל אלא על המוכן וז"ש ואת הקדוש שקידש עצמו בתחילה ואחר כך והקריב אליו. ורמז עוד בזה כי לא מחשבתם כי כל העדה כלם קדושים אלא הקדוש יחידי והן בעון לא יש קדושים רבים. ואת אשר יבחר בו רמז בזה דאשר יעשה תשובה יקריב ורצה בזה להודיע להם טעמו שדחה הענין למחר שמא יעשו תשובה וז"ש אשר יבחר לעתיד כי עתה אינו מן המובחר שחולק על התורה ועל הנבואה ואם ביני ביני יעשו תשובה אשר יבחר יקריב אליו ויקבל תשובתו וכמשז"ל מה ראה לומר בקר אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה שמא בין כך וב"כ יעשו תשובה. ומ"ש מתוך מאכל ומשתה היינו שהר"ן איש נתפתו על עסקי לגימא כמו שאמר בסנהדרין דף נ"ב ע"פ בחנפי לעגי מעוג ואפשר לרמוז קריאי מוע"ד גי' מעוג עם הכו' דעל עסקי מעוג קרואי"ם והולכים לתומ"ם ולכן אמר משה שמא על עסקי לגימא אומרים ועד שלא שקעה גדולה לגימא חדרי בטן חולקים כבוד לקרח. אבל הלילה הזו יראו בטעותם ויחזרו וכאשר ראה שהי"ל שחד הלגימא ועיור עיניהם אז אמר אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשובה אבל בתחילה היה מתאוה שישובו כדאמרן: