ואתם חנו מחוץ למחנה. תימה למה לא הזהיר במלחמת סיחון ועוג על הגיעול ועל הטומאה וכאן הזהיר י"ל שם בסיחון ועוג היו כל ישראל באותו כיבוש והותר להם אפילו קדלי דחזירי כדיליף פ"ק דחולין מבתים מלאים כל טוב וטומאה נמי הותרה בצבור א"נ דחויה בפסח ב' למר כדאית ליה אבל כאן י"ב אלף היו ולא הותר להם שום איסור לכך הוזהרו. כ"כ רבינו ישעיה הראשון בנימוקיו.(כתב יד) והרמב"ן כתב בפירושו כענין זה בסגנון אחר ע"ש והרדב"ז בתשובה (כתב יד) סי' ב' אלפים ר"ה הקשה על זה שלא הותרה טומאה בצבור אלא בקרבן שקבוע לו זמן אבל לא לשאר קרבנות ולשאר קדשים וצ"ל דלפי שהיו כל ישראל טמאים והיה טורח גדול להזות על כלם הותרו בהוראת שעה שלא יטמאו במגע טמאי גויים כשם שהותרה בצבור. עוד י"ל כיון שהותר להם שלל הכנענים והנבלה שבבתיהם הותר גם טומאת מגע ומשא כיון שהותרה אכילתן ואם היו חפצים לאכול בשר אדם מותרים דקיל טפי שאין בו אלא עשה וכיון שהותרה אכילתן הותרה טומאתן ורמז לדבר ואכלת את כל העמים דז' עממין הותרו להם לעשות בהם ובשללם כרצונם ולכן לא נצטוו בגעולי כליהם ולא על טומאתן וטומאת עצמן משא"כ במדין עכ"ד הרדב"ז ז"ל ועוד האריך. ולפי דבריו אפשר לומר דרך צחות דזה רמז הפ' ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם ואמרו רבותינו זכרונם לברכה נאכלם כלחם דהדברים כפשטן דאפי' לאכול אותם ממש הרשות בידינו כמו שאמר הרדב"ז:

וראיתי בפירוש המיוחס לרבותינו בעלי התוספות (כתב יד) שכתוב שם קושיא זו דאמאי לא נצטוו ישראל על גיעולי גויים כמו במדין ותירצו וז"ל וי"ל לפי ששאר מלחמות היו בשדה ולא היו שם כלי תשמיש בית אבל כאן שהמלחמה היתה במדין ושללו הבתים הוצרכו להזהיר על גיעולי גויים עכ"ד ואין זה מספיק דמלך ושרים כלי תשמישיהן עמהן ותו הרי אח"ך לקחו העיירות והבתים וכל אשר להם. ובספר אמרי נועם ראיתי שכתב כדברי רבינו ישעיה ממש ועוד האריך ע"ש: