בספרי מונה י"ב נסים שנעשו לפנחס ובכללן אתה מוצא שלא מתו והם בידו שלא יטמא ועוד נס אחר שלא ירד על פנחס מדמיו על בגדיו שלא יטמא ותמה הרב מהר"ח אלפאנדארי דמאחר שלא מתו למה הוצרך לנס שלא ירד הדם ויטמא והרי אין דם החי מטמא וכמו שפסק הר"מ פ"ב דטומאת מת דין י"ג ועדיפא מינה מצינו פ"ג דאהלות דפליגי ר"י ורבנן בצלוב איזה דם מטמא ומכ"ש בחי דפשיטא דאינו מטמא. כלשון זה מצאתי לעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה בליקוטי זכרונותיו. והרואה יראה בספרי דאינו מונה נס שלא מתו והם בידו אך הוא חסרון הניכר. ומתברר מהילקוט. אף ששם נמי אין הלשון מתוקן. ובפסיקתא ראיתי שכתוב וז"ל הט' שלא הטיפו דם שלא יטמא פנחס הכהן הי' שלא מתו עד שהוציאם מן האהל שלא יטמא פנחס בתוך האהל עכ"ל גם בתרגום יונתן מונה הי"ב נסים ובכללם השנים הנז' ע"ש וצריך ישוב הכל. ואפשר לומר דמ"ש דנס היה שלא יצא דם ויטמא פנחס היינו דם נדה דכיון שהכניס הרומח אל קבתה ודאי את מקורה הערה ויצא דם נדה מהמקור ואם היה מטיף על פנחס היה נטמא ושפיר חשיב נס א' שלא הטיף דם ונס שלא מתו בידיו והם שני נסים: