Penei David, Numbers, Pinchas
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בני ישראל בקנאו את קנאתי בתוכם ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי לכן וכו'. יש לדקדק דמה שעשה פנחס הוא שקנא והרג לזמרי אבל ממילא נמשך כי המגפה נעצרה וא"כ הול"ל פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן קנא את קנאתי בתוך בני ישראל והשיב את חמתי מעליהם כי מה שעשה פנחס הוא הקנאה להרוג זמרי רק דמזה נמשך עצרת תהיה ותעצר המגפה. ותו להבין אומרו לכן אמור וכו' דמוכח דנצרכת אמירת משה רבינו ע"ה והול"ל לכן הנני נותן לו וכו':
וכבר רבני אשכנז פירשו ענין פנחס הלזה והני קראי בענין מסירת עצמו על קדוש ה' והנשיאים הביאו דבריו של גדול הרב של"ה שפירש במאמר ר' עקיבא כל ימי הייתי מצטער על מקרא זה מתי יבא לידי וכו' דמצות ק"ה אינה ככל המצות דחיובא רמיא לרדוף אחריהם אך מצוה זו אין לריב עם הא"ה לפום חורפ"א בפרק כל הצלמים להבזות בעליה"ן בעיניהם כדי שיתפסוהו ויוציאוהו לבית השריפה כי העושה כן לשוא צרף שור"ף ודמו בראשו אך המצוה היא כי יקרא שיאנסוהו לעבור על דת אז מצוה גדולה למסור עצמו על ק"ה וה"ט כי לא פורש ענין אברהם אבינו ע"ה שמסר עצמו לאור כשדים כדי שלא ילמדו ממנו לדורות שמצות ק"ה היא כמו שעשה אברהם אבינו עליו השלום להתגרות בהם ולשבר צלמיהם כי לדורות זה אסור והוא אשר דברו ר' עקיבא כל ימי הייתי מצטער מתי יבא לידי דייקא שאיני רשאי לרדוף אחריו רק אם בא לידי מאליו ומעצמו. ומאחר שכן מצאה הקפידה בענין פנחס איך מסר נפשו להרוג זמרי בתוך לבאים כ"ד אלף משבט שמעון ואם אמרו הבועל ארמית קנאין פוגעין בו הוא במקום שאין סכנה גדולה כזו. ואולם זכות תולה לפנחס כי הוא מסר נפשו להציל ישראל מהמגפה ולא גרע מהרוגי לוד שאמרו בפ' אלו עוברין (פסחים דף ן') דאין כל ברירה יכולה לעמוד במחיצתן ע"ש ובפירש"י ועפ"ז פירשו הכתובים כאשר עיניך תחזינה בס' מאור הקטן ובס' תוצאות חיים הנדפס מחדש סביב החומש וכל אחד לדרכו פנה ע"ש באורך:
והניחו יתרם לדקדק הפסוקים בסגנון אחר המורם מהם כיוצא בהם ומלאכת ה' היא משום יגדיל תורה בס"ד. והנה טעם אברהם אבינו עליו השלום שמסר עצמו ורדף בכל כחו להתגרות לבזויי ולאלטויי את כס"ף שב"רו צלמי משכיתם היה לפרסם שמו ית' אשר לא ידעו את ה' כלל ועיקר ובזה אפשר להבין משז"ל בפסחים דף קי"ח שבשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו עליו השלום לכבשן האש אמר גבריאל לפני הקב"ה רבש"ע ארד ואצנן ואציל הצדיק מכבשן האש א"ל הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו נאה ליחיד להציל ליחיד ולפי שאין הקב"ה מקפח שכר כל בריה א"ל תזכה ותציל ג' מבני בניו כדדרש ר"ש הצדוני בשעה שהפיל נ"נ את חמ"ו וכו' א"ל הקב"ה רד באותה שעה פתח גבריאל ואמר ואמת ה' לעולם הללויה ע"ש באורך. ואומר כי להיות אברהם אבינו עליו השלום אב אחד לכלנו ומקיים תורת ה' יש לחוש שמא ילמדו ישראל ממנו דמצות קדוש ה' היא לרדוף אחריה כשאר מצות ולהתגרות בעכו"ם עד שישרפוהו כשם שעשה אברהם אבינו עליו השלום ולפי האמת אין זה מצות קדוש ה' כי אם כשיאנסוהו ולא שירדוף אחריה לכן רצה הקב"ה לפרסם זה שענין אברהם אבינו עליו השלום שנא ושנא כי לא היה נודע מציאות ה' כלל ולכן אמר ה' נאה ליחיד להציל ליחיד שם רמז דמה שעשה אברהם אבינו עליו השלום היה משום שהיה יחיד ואין יודע ואין מקיץ כי האלהים בשמים ולפרסם אלהותו ית' עשה ומדה כנגד מדה כביכול הצילו. אך כשהפיל נ"נ הרשע את חנניה מישאל ועזריה שהיו אנוסים על כרחן והוא מצות מסירת נפשו כדין אז נתן רשות לגבריאל ואמר ואמת ה' לעולם הללויה כלומר כונת הקב"ה לפרסם לתורה הנקראת אמת לעולם שידעו דין מסירת עצמו על ק"ה ולא יטעו ללמוד מאברהם אבינו עליו השלום:
והנה בתרגום המיוחס ליונתן פירש בסוף בלק ע"פ והמה בוכים פתח אהל מועד ואינון בכיין וקריין שמע ועוד פירש בסמוך וחמא פנחס וכו' ואדכר הלכתא עני ואמר מאן דיקטול וקטיל האן ארייותא דשבט יהודה כיון דחמינון שתקין קם מגו סנהדרי גדולה ונסיב רומחא וכולי ע"ש ולכאורה יפלא מה ענין ק"ש לכאן. ועוד מאי קאמר פנחס אן אינון אריוותא דשבט יהודה מאן דכר שמיהו הכא. ואפשר דסנהדרי גדולה המה ראו אש בוער דכ"ד אלף משבט שמעון עלו חומה והמתגרה בהם מסתכן ואם אמרו למסור נפשו על ק"ה היינו כשיבא לידו ולפרסם זה היו קורין ק"ש שמוסרין עצמם על ק"ה באמירת אחד לומר שכשם דמסירת נפשם על ק"ה על אחדותו היא כשיבא לידם ולא לרדוף אחר זה גם זו כמוהו שאין רשאין להסתכן. וז"ש וירא פנחס סמוך למאי דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד דהוו בכיין וקריין שמע לרמוז שאסור להסתכן וירא פנחס ואמרו פ' הנשרפין דרב אמר ראה מעשה ונזכר הלכה וכו' וא"ל משה קריינא דאגרתא איהו ליהוי פרוונקא ושמואל אמר שאין חכמה ואין תבונה ואין עצה נגד ה' וכו' ורב יצחק אמר שבא מלאך והשחית בעם. ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי והכל רמוז במ"ש וירא פנחס שראה שלא כיונו יפה במה שדנו זה בדין מסירת נפשו שיבא לידו כי הכא ישראל נגפים ויש הצלת ישראל ואמר למשה רבינו לא כך למדתנו הבועל ארמית וכו' כלומר אע"ג דהכא איכא סכנה שוה לעלמא בהיות שהתחילה המגפה וא"ל משה רבינו קריינא דאגרתא כלומר דהסכים משה רבינו עמו דשרי הכא בעלמא ומ"מ אין מורין והיינו דרמז לו איהו ליהוי פרוונקא איהו דייקא מעצמו:
וזהו שאמר הכתוב פנחס וכו' השיב את חמתי כלומר אל תגנו לפנחס דנתחייב בנפשו לרדוף אחר הסכנה דהכא שאני דיש הצלת ישראל ומשו"ה פתח השיב את חמתי דכיון שהוא להצלת ישראל זאת היתה לו בקנאו את קנאתי בתוכם שהיה סכנה להיות הדבר בתוכם של שבט שמעון וטעמו להציל ישראל ויפה עשה ולא כליתי את בני ישראל ואתה הסכמת עמו שאמרת קריינא דאגרתא לכן אמור אתה רבן של ישראל שלא יטעו דמצות ק"ה צריך לרדוף אחריה הנני נותן לו דייקא לאפוקי אחר שמסתכן תחת אשר קנא רמז לדרב ראה מעשה ונזכר הלכה לאלהיו רמז לדשמואל אין חכמה ואין עצה ואין תבונה נגד ה' ויכפר על בני ישראל רמז לדרבי יצחק ראה מלאך שבא והשחית בעם ומשו"ה הותר לו להצלת ישראל ולא נילף מינה למסור נפשו בהתגרות ברשעים דשאני פנחס: