ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש וכו'. הנה רבותינו זכרונם לברכה אמרו דלא היו יודעים באיזו מיתה וכבר כתבנו לעיל משם רבינו ישעיה ז"ל דאסתפק להו אי בחנק או בשריפה ע"ש והדבר קשה דמשה רבינו ע"ה קבל תורה שבעל פה כלליה ופרטיה פירושיה ודקדוקיה ואיך לא קיבל פירוש מות יומת האמור במחלל שבת. ולפי המדרש שהביאו התוספות בבתרא דף קי"ט דהמקושש לש"ש נתכוון לפי שהיו אומרים דאין צריך לקיים המצות במדבר לכך ברעות נפשיה לקטלא נפיק למען ישמעו ולמען ילמדו דלא פקע חיוב המצות ע"ש. ויש לדון בזה דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וגם דגדולה עבירה לשמה ויש זכות לפוטרו ממיתה וכמו שכתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' פנחס בס"ד. אמור מעתה דהיה יודע משה רבינו ע"ה דמחלל שבת בסקילה. אך במקושש היה מסופק אם חייב מיתה לפי דעשה לשם שמים וגם דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וז"ש ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו דייקא כלומר כי לו אין לדונו כשאר מחללי שבתות שהוא עשה לש"ש וגדולה עבירה לשמה וכו' וז"ש ויניחו אותו ולא אמר ויניחוהו להורות דהיה אחר והוא מגדף כמשז"ל דהיו בפרק אחד ולכן כתיב אותו למעט מגדף ונ"ט למה הונח לבדו כי לא פורש מה יעשה לו שאין זה כמחלל שבת דעלמא דהיה לש"ש ובהיות שהי' לש"ש לא הונח עם מגדף במשמר אחד. ויאמר ה' מות יומת האיש שהוא תואר לצדיק כלומר אף דבצד מה הוא צדיק והו"ל שוגג מות יומת שהדבור והמעשה היה בעבירה שהתרו בו ולא הניח מלקושש ונמצא שהתיר עצמו למיתה כמו שהוא דין המותרה ומדיבורו וממעשיו היה חילול ה' אף דמחשבתו טובה. ומשו"ה נצטוו בציצית שהוא רמז לתרי"ג מצות דכך עולה ציצית וח' חוטין וה' קשרים גי' תרי"ג כמשז"ל וכ' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות לומר שחייבים בכל המצות אף בהיותם במדבר וכמו שאמר בספר הקטן ראש דוד. ואוסיף נפך כי ציצת כתיב וחסר יו"ד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דג' פעמים כתיב ציצת והאחרון לציצת והלמ"ד להשלים עשרה לכל ציצת. ולדרכנו אפשר לומר דלכך נכתב ג' פ' לרמוז דצריך לקיים תרי"ג מצות במחשבה דיבור ומעשה ולהורות דהכל הולך אחר החיתום להכי כתיב למ"ד בסוף לומר דאם קיים במעשה אז נשלמו חלק הדיבור והמחשבה ולכך תשלום הב' ציצת הם בג':