מתני' בשלשה פרקי' בשנה וכו'. בבבלי קאמר תעניות ומעמדות מי איכא מוסף חסורי מיחסרא והכי קתני בג' פרקים הכהנים נושאים את כפיהם כל זמן שמתפללין ויש מהן ארבעה פעמים ביום שחרית ומוסף ומנחה ונעילת שערים והיא ביום הכפורים שיש בו מוסף ואלו הן השלשה פרקים בתעניות ומעמדות וביה"כ ומתני' דר"מ הוא דאמר יש נשיאות כפים במנחה בתעניו' ובמעמדות דטעמא מאי אמרו ואין נשיאות כפים במנחה משום שכרות והאידנא ליכא שכרות ור' יוסי פליג עליה וס"ל דגזרינן מנחה של תעניות אטו מנחה דכל יומא ומנחה דאיתא בכל יומא גזרו ביה רבנן נעילה דליתא בכל יומא לא גזרו בה רבנן והלכה כר' יוסי בד"א בתעניות שמתפללין בו מנחה ונעילה כגון יהכ"פ ותעניות צבור הללו אבל תענית שאין בו נעילה כגון תשעה באב וג' צומות הואיל ותפלת מנחה שלהם סמוך לשקיעת החמה הרי נראית כנעילה ואינה מתחלפת במנחה של כל יום לפיכך יש בה נשיאת כפים מדינא:

ובמעמדות. אנשי מעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע כדתנינן לקמן:

גמ' את שמע מינה. מן המתני' תלת מילי:

שמתענין במעמדות. לפיכך יש בהן נשיאות כפים במנחה משום דלא שכיחא שכרות:

ושמתפללין ארבע. תפלות אף במעמדות כדקחשיב להו במתני':

ואין נשיאות כפים וכו'. וש"מ נמי שאין נשיאות כפים בלילה כדקתני ארבעה פעמים ביום:

וישא את כפיו ואל יתפלל. ואמאי קתני בארבע תפלות הללו דוקא ומשני מצאנו וכו':

תני זו דברי ר"מ. דסבירא ליה יש נשיאות כפים במלחה בתענית משום דלא שכיחא שכרות:

בעירובין ובתענית צבור וכו'. גרסי' להא לעיל בפ"ו דעירובין סוף הלכה ד' דקאמר התם לר"מ דצריך על ידי עירוב ועל ידי שיתוף ובתענית צבור הא דהכא:

אף במגילת אסתר וכו'. כדקאמר לקמן בפ"ב דמגילה מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בה ידי חובתו ר"מ אומר כולה:

איתפלגון וכו' חד יליף לה מן הנזיר. כדאמרן מסמיכו' הכתוב. וחד יליף לה מן השירות דכתיב לשרתו ולברך בשמי מה עבידה אסור בשתויי יין אף ברכה:

ולא ידעין וכו' מי הוא דיליף לה מזה ומי הוא דיליף מזה:

מאן דיליף מן הנזיר וכו'. כלומר ולשניהם קשיא דמאן דיליף מנזיר א"כ לאסור בחרצן כמו הנזיר ומאן דיליף משירות א"כ נימא דאף נשיאות כפים אסור בבעלי מומין והא תני בברייתא אם היה דש בעירו ואין העם מסתכלין בו מותר כהדא וכו' לא משני הכא מידי:

רב הונא מעבר זלדקן. הוא הנקרא זבלגן שעיניו זולפות דמעה ומעביר אותושלא ישא את כפיו:

והא תני וכו'. ומשני ר' מנא לא משום הכי אלא שנראה כקטן היה ובימות הרגל הוה בגין שלא יאמרו וכו':

זאת אומרת וכו'. ולפיכך אסרו אם לא היה דש בעירו שלא יסתכלו בו:

משה. כך היה דרכו של ר' חגיי כשהיה אומר איזה דבר בבית המדרש היה נשבע משה שכך וכך הוא כדאמרי' הכא ובפ"ו דדמאי ובכמה מקומות:

מנין לנשיאות כפים. מן התורה עד כדון בשחרית במוסף. מנין דמהאי קרא לא למדנו אלא פעם אחד והיא בשחרית וקאמר מדכתיב ויצא אהרן וגו' וזה נאמר אחר שגמר עבודת היום ולעיל מיניה כתיב ויקרב וגו' מלבד עולת הבקר אלמא דחוזרין ונושאין כפיהם גם בתפלת מוסף שהוא נגד עבודת היום:

המקרא הזה מסורס הוא. אגב דמייתי להאי קרא דריש ביה:

הלא לא צריך לומר וכו'. שכך משמעות הכתוב שלאחר שגמר העבודה ברכם ומפני מה כתיב וישא ואחר כך וירד מעשות וגי' אלא מלמד שבשעת ירידתו מעל המזבח היה נושא את כפיו ומברך את העם ולא המתין עד שירד לגמרי:

מה שירות בעמידה. דכתיב לעמוד לשרת:

וכן הוא אומר. בד"ה ב' ל' גבי יחזקיהו כתיב שם ויקמו וגו':

ברכה סתימה. לא כתיב אצל אהרן אלא ויברכם סתם:

ופירשה וכו'. ובברכה זו ברכם:

ומנין לנעילה וכו'. כל הסוגיא כולה עד סוף הלכה גריס לה לעיל בברכות פ' תפלת השחר בהלכה א':

מנין לנעילה. היכן הוא הרמז לתפלה זו דשלשה האחרות יש להן רמז אי למ"ד אבות תקנום אי למ"ד כנגד תמידין ואברים ופדרים וכן מוסף כנגד קרבנות מוספין ולנעילה מנין:

גם כי תרבו תפלה אינני שומע. מכחן דבדין הוא שכל המרבה בתפלה נענה וכלומר אף תפלת נעילה לרבוי תפלה תקנוה:

מחלפה שיטתיה דר' לוי תמן בריש פ"ב דביכורים הוא אומר דאין שבת ברבוי תפלה כדדריש בכל עצב וגי' ודבר שפתים שמרבה להתפלל אך למחסור הוא כמו שמצינו בחנה:

והלא אין עולם של לוי וכו'. אגב מפרש הפסוק עד עולם והוא היה חי עד נ"ב שנה ומאי עד עולם דקאמר ומשני דשתי שנים שגמלתו אינם מן המנין דוישב שם אמרה:

וכה אמר הכין. מ"מ קשיא דהכא אמר שטוב היא להרבות בתפלה:

כאן ביחיד. הא דקאמר ר' לוי התם:

וכאן בצבור. הוא דקאמר שטוב להם שירבו בתפלה כדדריש מקרא גם כי תרבו וברבים משתעי:

ר' חייה בשם ר' ייחנן. לא סבר להא דר' לוי אלא אפילו יחיד המרבה בתפלה נענה כדדריש מקרא דחנה משום דמיהת נענתה בתפלתה וזה היה על ידי שהרבתה להתפלל:

עד אימתי היא נעילה. ובברכות גריס אימתי היא נעילה כלומר ומאי היא נעילה שאמרו:

בנעילת שערי שמים. שהוא בלילה בתחלתה:

בנעילת שערי היכל. שהיא ביום סמוך לחשיכה:

מתניתא. דהכא דקתני ביום מסייעא לר' יוחנן דכי אית לך מימר נעילת שערי שמים ביום הן אלא נעילת שערי היכל היא:

מחלפה שיטתיה דרבי. דהכא קאמר לעיל נעילה בלילה זמן נעילת שערי שמים והכא קאמר כד תיחמי שמשא בריש דקלי וזהו זמן נעילת שערי היכל:

על ידי דהוה מאריך. רב בתפלתו הרבה התחיל כשהשמש בריש דיקלי והיה מגיע סמוך לזמן נעילת שערי שמים ועדייין היה עומד בתפלה:

נעילה מהו שתפטור את של ערב. למ"ד דזמנה בתחלת הלילה א"כ מהו שיצא בה לתפלה של ערבית וא"צ עוד להתפלל של ערבית:

ואיכן הוא מזכיר של הבדלה. שהרי אין בה ברכת אתה חונן והיכן הוא כולל להבדלה:

והיאך יהו שבע של נעילה פוטרות י"ח של ערבית:

ולא כבר איתתבת. ולא כבר הקשיתי על זה מהבדלה ולמה לך לאהדורי תו בתר פרכי אחריני:

ובגין דאיתתבת תיבטל. בתמיה אם בשביל הקושיא שלך תבטל דברי רב דהא לאו קושיא היא שהרי יכול ליכלול להבדלה בכלל שאר. ברכות דנעילה:

אמר ר' יוסה. לא הוא דאדרבה מה שהקשה ר' בא מהבדלה שפיר היא מקשי דהואיל וכל השנה אומרה להבדלה בחונן הדעת אין לשנות הסדר אבל מאי דאקשי ר' יונה היאך יהו שבע פוטרות י"ח לאו קושיא היא משום דקל הקילו עליו מפני תעניתו שלא יהא צריך להאריך ויהיה ברכות ז' פוטרות י"ח:

מריי. מוריי. מכולכם שמעתי וקבלתי שאין נעילה פוטרת של ערב ועכשיו שמעתי ג"כ מר' סימון בשם ריב"ל דאמר הכי וכן ר' יוסי ב"ר בין משום תני ר"ח וכו' ובמוצאי תענית צבור שחל להיות בשבת כדקאמר לקמן בר"ח וכו' וכך לפעמים היו מתענין בשבת כדתנן בפ' דלעיל על אלו מתריעין בשבת ואיכא למ"ד שגם מתענין בשבת ואיכא למאן דאמר מתריעין בענינו כדקאמר לעיל וכלומר שאף על פי שיש בהן נעילה צריך להתפלל י"ח של ערבית מפני שצריך לומר הבדלה בחונן הדעת:

אף על פי שאין נעילה בשבת. אי לאו יה"כ אפ"ה מזכיר של שבת בתפלת נעילה:

אוספין. הוסיפו עליה עוד שאפילו ר"ח שאינו חמור כשבת אם חל להיות בת"צ שגוזרין על הגשמים ובא ר"ח בתוכן ותפלת נעילה נוהגת בתענית צבור מזכירין של ר"ח בנעילה:

איכן הוא מזכיר של ר"ח. אתפלת נעילה קאי דקאמרת דאף בנעילה מזכיר של ראש חודש איכן הוא מזכיר:

אמר ר' בא. מסתברא כר' אבינה דמה מצינו בכל מקום בתפלת נעילה מזכיר מעין המאורע בברכה רביעית אף כאן בשל ר"ח אומרה ברכה רביעית בנעילה וכן נפק עובדא כהדא דר' בא:

במה קורין בתורה בר"ח של תענית וכו'. גרסינן להא לעיל בסוף פ"ב עד ירמיה ספרא ע"ש:

ראש חדש שחל להיות בשבת במה קירין. להמפטיר:

מתניתא אמרה כן. דתנן בפ"ד דמגילה לכל מפסיקין לר"ח וכו' דמפסיקין מהפטרה של פרשת השבוע וקורין בשל ר"ח:

ר"ח שחל להיות בחנוכה. במה קורין בתחלה בשל ר"ח או בשל חנוכה:

קורין שלשה בר"ח. דתדיר קודם והד' קורא בחנוכה:

ר' פינחס וכו' להודיעך שלא בא הרביעי אלא מחמת ר"ח. לפיכך קורא הרביעי בו:

הגע עצמך שחל ר"ח של חנוכה להיות בשבת והלא בשבעה קורין בפרשה של זו השבת וא"כ מה סימן יש לך כאן לומר שלא בא הד' אלא מחמת ר"ח:

א"ל והדא שאילתיה. דרך בדיחותא השיב לו וא"ל וזו השאלה של סופר כמוך היא דמה שאלה היא משבת שלעולם קורין ז' ואי אפשר לעשות סימן בד' בשל ר"ח ומה שייכא קריאה של שבת לקריאה של ימות החול:

מאן דמצלי. מי שהוא רוצה להתפלל של ערבית ולהקדים עצמו יתפלל. דערבית ואף שהשמש עדיין עומד ויום גדול הוא ובמוצאי שבת קאמר כדלקמן:

משכני. משך אותי ר' ישמעאל בר' יוסי אצל בית פונדק אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בע"ש מבעוד יום:

ר' יוחנן פליג על זה וקאמר הש"ס ולא היא דלא הוה צריך לחלוק ע"ז דלמה לא יעשה כן להקדים של שבת שהרי כן מוסיפין מחול על הקדש:

ועוד דהא סלקין החמרים ממקום ערב ששם היה ר' דוסא שרוי והם עולים לציפורי ואמרו שכבר שבת ר' דוסא בעירו והקדים לקבל עליו שבת מבעוד יום גדול:

והיידא אמרה דא. ואם באיזה דבר שמעת דפליג ר' יוחנן עליו זה הוא מה דאמר ר' חנינא משכני וכו' שהעיד ר' ישמעאל שהתפלל אביו של מוצאי שבת בשבת ועלה אפשר הוא דפליג ר' יוחנן:

ואפי' עלה וכו'. הדר קאמר דאפי' עלה לא הוה צריך ר' יוחנן למיפלג שהרי רבי היה מצוה לאבדן מתורגמניה להכריז שאף של מוצאי שבת הרוצה להקדים ולהתפלל יתפלל מבעוד יום וכן ר' חייא בר בא וכו':

עלה אדם למטתו. אם התפלל של ערבית מבעוד יום ועלה על מטתו שוב אין מטריחין עליו לירד ולחזור ולהתפלל בזמנו:

כל זמן דהוינא עביד כן. להתפלל מבעוד יום והלכתי לישן הייתי מתפחד כל אותו הלילה:

לית לך. סתמא דהש"ס קאמר לה אין לך אלא כהאי דאמרינן לעיל שאפי' לכתחלה מותר להקדים ולהתפלל מבעוד יום:

אתיין אילין פלוגוותא. אם היא חובה או רשות כאילין פלוגוותא דפליגי לעיל אם תפלת נעילה. פוטרת של ערבית דלמ"ד רשות פוטרת ולמ"ד חובה בפני עצמה היא אין תפלה אחרת פוטרת אותה:

הפטר את העם. ותשתוק מלתרגם:

לר' זינין החזן. חזן הכנסת שהיא ממונה על צרכי הצבור ואמרו לו אמור שיתחיל ויאמר מה דאמרו אחריו מקרא הזה כי על מי וגו' ועל שם שהי' מצער אותו כמה פעמים:

כמה ספסלים היו שם. שבו ביום הוסיפו לפי שכלם היו באים לבית המדרש לשמוע וללמוד שכל הלכות הספיקות נשנו בו ביום:

כהיא דתנינן תמן. בריש זבחים אמר בן עזאי וכו':

תמן תנינן. בפ"ה דכתובות זה מדרש וכו':

מן אלין את חיי. מאלו אתה מפרנס עצמך א"ל ועד עכשיו לא ידעת מצערן של חכמים בפרנסתם:

נענתי לך. בדברי' ומחול לי ונתפייס ר' יהושע:

חד קצר. כובס אחד להודיע שנתפייסו עם ר"ג ויחזור לנשיאותו ואית דאמרין ר"ע בעצמו הוא שהלך להודיע לבית המדרש:

מי שהוא מזה בן מזה יזה. כלומר מי שהוא רגיל לחזות באפר פרה וכמוהו אביו כן ודרך משל הוא וכלומר מי שרגיל בחשיבות ונשיאות וירשה מאביו הוא ינהג הנשיאות:

מי שאינו וכו'. בלשון תמיה הוא וכי אחר שאינו רגיל בכך לא הוא ולא אביו יאמר לזה הרגיל מימיך מימי מערה ואפרך אפר מקלה ופסולין להזאה הן זה ודאי לא וכך הוא הדבר הזה:

אמר להן. ר"א בן עזריה נתרציתם וכו' ואע"פ כן לא הורידו לר"א בן עזריה מגדולתו לגמרי אלא מינו אותו אב"ד ורבן גמליאל חזר לנשיאותו:

מתני' אלו הן מעמדו' וכו'. מפרש בגמרא דמה טעם קאמר מה טעם תקנו מעמדות לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו' הציווי לכל בני ישראל דכתיב תשמרו ואי אפשר לכל ישראל כולן שיהו עומדין בעזרה בשעת קרבן לפיכך התקינו וכו' על כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים וכו' שישראל גם כן בחלקים לכ"ד חלקים שהן שלוחין מכל ישראל לעמוד על הקרבן:

וישראל שבאותו משמר וכו'. אותם שהיו רחוקי' מירושלים ולא היו יכולין לעלות ולעמוד על הקרבן במשמר שלהן מתכנסין הן בעריהן בבתי כנסיות ומתענין ומתפללין וכל אותו המשמר בין אלו המתכנסין בעריהן ובין אלו שהיו בירושלים עושין כן וקורין בתורה בכל יום במעשה בראשית להודיע שהעולם עומד על העבודה שעושין במקדש:

גמ' לא צורכה דא. לא אלו הן המעמדות וכו' לא היה צריך למיתני אלא כך אלו הן המעמדות מתכנסין בעריהן וכו' ומאי האי דקתני לפי שנאמר וכו' קודם שמפרש מה הן המעמדות ומשני בא להתחיל מתחלת הפרשה שכתוב בה הציווי לכל ישראל ומה טעם קאמר כדפרישית במתני' וכדמסיק לה ר' יונה אילין תמידין וכו'. וגרסינן להא לעיל בריש פרק מקום שנהגו עד מניין שהשיר מעכב וכו' זה השיר וע"ש:

שמונה משמרות כהונה העמיד משה ארבעה משל בני אלעזר וכו'. גמרא גמירי להו:

בית אב אחד וכו' לאלעזר. מלמד שניתוסף לו עוד בתי אבות אחרים אבל גבי איתמר כתיב ואחוז אחוז לאיתמר מה שתפס תפס וכדקיימי מעיקרא קיימי וכדכתיב ויחלקום לבני אלעזר ראשים לבית אבות ששה עשר ולבני איתמר לבית אבות שמונה:

לחזיר שבעה עשר. כתיב שם גבי מנין המשמרות ללמד שחזר המחזור לאלעזר לפי שהיו מבני אלעזר כפולים מבני איתמר וכשבא להי"ז חזר הוא המנין לבני אלעזר עד שנעשו בין הכל עשרים וארבעה משמרות:

לעשותן עשרים ושלש אין אתה יכול וכו'. אמר ר' אבהו חשבתים וכו'. לעיל בשלהי סוכה גרסינן להא דקא יהיב טעמא למה יסדו כ"ד דווקא לא פחות ולא יותר ע"ש שמבואר היטב ותמצא מעשה חושב בענין הטעם לשדה אחיזה שפירשתי:

ארבע משמרות עלו מן הגולה וכו'. תוספתא היא ריש פ"ב:

שאפי' יהוריב וכו'. שהוא היה הראשון של הכ"ד ולא עלה עכשיו והתנו שאף אם יעלה אחר כך שלא ידחה וכו':

ועשו עצמן בתי אבות. לכל הימים מימי השבוע ויש משמר וכו' כדקחשיב ואזיל:

רבי הוה ממנה תרין מינויין. כך היה רגיל להמנות לשנים כאחד ואם היו כדאי לכך היו מתקיימים ואם לאו היו מסתלקין ומינה אחרים תחתיהן ומשהלך לעולמו צוה לר"ג בנו לא תעשה כן אלא תמנה לכל הראוים כאחד. ואיידי דאיירי במנויי בתי אבות מייתי להא:

בגין דצווחין עלוי. בשביל שאנשי צפורי היו קובלין עליו בציפורי:

ובגין צווחה עבדין. בתמיה ומה היה רבי משגיח עליהם:

אמר ר"א בר' יוסי. לא בשביל כך אלא על שהשיבו טעם ברבים כדלקמיה וחרה רבי עליו דרבי היה יתיב מתני לדרוש הפסוק הזה וזכרו וגו' וא"ל ר' חמא הומות קרינן:

א"ל. רבי הן קריתה. היכן קריתה כך:

כד תיחות לתמן. לבבל א"ל לרב המנונא שמניתיך לחכם והבין ר' חמא שלא יתמנה ביומי דרבי שרמז לו כד תיחות לתמן ואיני ממנה אותך עכשיו:

אין חנינה. זהו רבי חמא בר חנינא אם היא הראשון אני השני אחריו ואין ר' פס מרומא וכו' וקבל עליו רבי חנינה שלא יתמנה לפניהן והשלישי נתמנה הוא:

זכיתי לאריכות ימים ולא ידעו. אם בגין הדא מילתא דענווה שעשיתי או אם בשביל שהייתי נוהג כשעליתי מטבריא לצפורי הייתי מעקם הדרך ולשאול בשלומו דרבי שמעון בן חלפתא במקום עין תינה ולית אנא ידע איזה זכות גרם לי לאריכות ימים ושנים:

פלגון איקר. לבסוף חלקו כבוד לשמואל והושיבו אותו לראש לפניהם וכשעלה רב לבבל חלק לו שמואל כבוד והושיבו לפניו ואמרו אלין דבית שילא אנן במקומינו לשניים יושבים כמקודם וקבל עליו שמואל להיות הוא יושב בשלישי:

שלשה ספרים. מצאו בעזרה וכו' בפרק ששי ממסכת סופרים גריס לזה אמר רבי שמעון בן לקיש שלשה ספרים וכו' וגריס שם באחד כתוב אחד עשר הוא ובשנים מצאו כתוב שאחד עשר כתוב היא וכלו' י"א פעמים כתיב היא בויו וקרינן היא ובשנים מצאו כתוב שהי"א כתיב היא כדקרינן:

תני. בתוספת' דברכות פ"ד:

סדר הסב. של הסעודה:

אבות דרך הסב הן קבורין. אברהם באמצע יצחק מכאן ויעקב מכאן:

תמן תנינן. פ"ק דאבות:

זו גמילות חסדים. שהוא ביד לפיכך זוכה לבצל ידי כסיתיך:

תמן תנינן. שם:

אמת ומשפט שלום וגו'. בפסוק נאמר אמת מקודם אלא שפטו יתירה הוא דדריש דהא כבר כתיב ומשפט והל"ל יהיה בשעריכם אלא דה"ק אמת ומשפט כשהאמת בא ע"י שנעשה הדין ומשפט בתחלה אז בא שלום ע"י כך וזהו דלא כתיב ושלום כמו גבי משפט והיינו דכתיב אח"כ שפטו בשעריכם ר"ל שהכל תלוי אם תנהגו כך שעל ידי משפט בשעריכם יבא האמת ואז יהיה שלום:

מתני' ביום הראשון. של שבוע קורין בראשית יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה ט' פסוקים כדי קריאת כהן לוי וישראל וכן כולם ובששי תוצא הארץ ויכלו לפי שאין בפ' תוצא הארץ אלא ח' פסוקים לפיכך קורין ויכלו:

פרשה גדולה קורין אותה בשנים בפ' בראשית לאחר שקרא הראשון שלשה פסוקים חוזר השני וקורא פסוק השלישי שקרא הראשון ומשלים פ' בראשית והשלישי קורא יהי רקיע:

בשני הראשון קורא יהי רקיע ושנים קוראין יקוו המים וכן כולם:

בשחרית וכו'. הכא מיירי בשאר מעמדות שהיו בא"י חוץ לירושלים שהן היו קוראין במעשה בראשית כמשפטן אפי' ביום שיש בו קרבן מוסף דהא אינהו לא טרידי אבל המעמדות שהיו בירושלים ביום שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין במוסף במעשה בראשית כדתנן לקמן קרבן מוסף אין בו במנחה והשתא קרבן מוסף דחי מעמד דמנחה דלאו דידיה הוא מעמד דידיה לא כל שכן:

בשחרית ובמוסף וכו'. ה"ק בשחרית ובמוסף הוא דמביאין ס"ת וקורין פרשה גדולה בשני' וקטנה ביחיד אבל במנחה אין מביאין ספר תורה מפני טורח התענית אלא נכנסין וקורין ע"פ כקורין את שמע:

ערב שבת במנחה לא היו נכנסין. לבה"כ ולא היו קורין כלל מפני כבוד השבת שהיו טרודין לתקן צרכי השבת:

מתני' כל יום שיש בו הלל. כגון ימי חנוכה שיש בהן הלל ואין בהם מוסף אותן שהיו במעמד לא' היו קורין שום פרשה בשחרית לפי שלא היה להם פנאי לעשות המעמד והלל דוחה אותו:

קרבן מוסף אין בו נעילה. ראש חדש שיש בו קרבן מוסף לא היו קורין שום פרשה בנעילה בירושלים וכל שכן שלא היו קורין פרשה במוסף עצמו ולא במנחה שהיא קודם לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב יותר מתמיד שהוא אחד:

וקרבן עצים אין בו מנחה. כלומר יום שיש בו קרבן עצים כבמתני' דלקמן ואין בו קרבן מוסף דוחה מעמד של מנחה אבל לא של נעילה דברי ר' עקיבא:

אמר לו בן עזאי כך היה ר' יהושע שונה קרבן מוסף דוחה מעמד דמנחה וקרבן עצים דוחה אף מעמד דנעילה וכ"ש שדוחה מעמד דמנחה שקרבן עצים היה קרב קודם תמיד של בין הערבים ואם דוחה מעמד של נעילה כ"ש שדוחה של מנחה הסמוך לו:

חזר ר"ע להיות שונה כדברי בן עזאי. ומשום דקרבן מוסף מדברי תורה הוא ודין הוא שלא ידחה אלא מעמד דמנחה דליכא למיחש דלמא מידחי קרבן דדברי תורה לא בעי חיזוק אבל קרבן עצים אע"פ שתקנת נביאים היא כדברי סופרים דמי ובעי חיזוק ודין הוא דלידחי מעמד דמנחה ודנעילה כי היכי דלא לידחי לקרבן עצים:

גמ' שלשה קרויות שבתורה. בשני וחמישי ובשבת במנחה שתקנו שלשה קרוין בתורה לא יפחתו מלקרות עשרה פסוקים:

כנגד עשרת הדברות. צריך שיהיו עשרה פסוקים:

והא תנינן וכו' והא לית בהון אלא תמניא. חמשה בפרשת בראשית ושלשה. ביהי רקיע:

איתפלגון כהנא ואסא. היכי עבדי:

חד אמר חוזר. כדמפרש לקמיה חוזר שני פסוקים ומתחיל בפסוק השלישי שקרא הראשון ועוד שני פסוקים שלאחריו הרי שלשה פסוקים שבפרשת בראשית קורין שנים:

ומ"ד חותך. מפסיק הפסוק החמישי לשנים לפי שנחשב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד לפסוק בפני עצמו וקורא וירא אלהים ויקרא אלהים וגו' הן כשני פסוקים הרי ג' והא תני בשני יהי רקיע יקיו המים וכו'. ולית בהו אלא ז' פסוקים ולמ"ד חוזר ניחא שהשלישי חוזר לשני הפסוקים שקרא השני וקורא ג' פסוקים אלא למ"ד חותך הפסוק האחרון לשני פסוקים לפי שויהי ערב וגו' הוא כפסוק בפני עצמו קשיא דאפילו חותך הוא אכתי לית ביה שלשה פסוקים שהרי יקוו המים אין בו אלא ה' פסוקים עם ויהי ערב ואם חותך הוא יש כאן חמשה פסוקים ולא יותר שהרי אתה אומר חותך לפני ויהי ערב והיאך קורין בו שנים:

והרי פ' עמלק. שקורין בפורים ואין בו אלא ט' פסוקים:

שנייא היא. שהוא סדרו של יום. וענין בפני עצמו הוא:

והא תני המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד ז' קרואים ג' פסוקים כנגד כל אחד:

וחסר כאן וה"ג במגילה פ"ד בהלכה ב' ויהיו עשרים וג' תלתא עשרה ותלתא עשרה וחד ג'. כלומר למאי דאמרת דכל היכא דמצינו למיהדר אחר עשרה פסוקים מהדרינן אם כן גם במפטיר בנביא אמאי תקנו שלשה פסוקים נגד כל אחד ואחד ליתקנו עשרה פסוקים נגד ג' הראשונים כמו שתיקנו עשרה פסוקים בתורה וג' הקורין ה"נ נימא בנביא וכן עשרה פסוקים וג' השנים וכנגד חד השביעי שלשה פסוקים כמו שמצינו ג' פסוקים בתורה ואחד ולא משני מידי:

תני אנשי מעמד היו מתענין בכל יום וכו'. ומתפללין בכל יום מעין אותו יום כדימפרש ואזיל:

ולא במוצאי שבת. ביום ראשון מפני כבוד השבת שהיו במנוחה ועונג ולבא ליגיעה ותענית ובע"ש שלא יכנסו לשבת כשהן מעונין:

תני סנהדרין גדולה וכו'. וכי סנהדרין יכולה להתענות בכל יום אלא שהיו מחלקין עצמן לבתי אבות לכל שבוע ושבוע ובית אב אחד מתחלקין לכל יום ויום:

אחינן אע"ג דאית בליבנין עקין סגיך. להתענות ולהתפלל עליהן אלא להן דהאי צרה שגזרו עליה דאתינן להתפלל עכשיו:

גמ' מתניתא דר"מ. פלוגתא דר"מ ורבנן בתוספתא פ"ג היא דגריס התם בשחרית ובמוסף דברי ר"מ וחכמים אומרים כל שיש בו מוסף קורין במוסף וכל שאין בו מוסף אין קורין בו מוסף. ואמתני' דלעיל קאי דקתני שהיו קורין בשחרית ובמוסף ויש לגרוס זה אחר מתני' דלעיל דלר"מ דהתוס' היו מתפללין שחרית וקורין במעשה בראשית ומתפללין מוסף וחוזרין וקורין ברם כרבנן לא היו קורין במוסף אלא ביום שיש בו קרבן מוסף ומתפללין שחרית וקורין וחוזרין ומתפללין תפלה יתרה שלהם והיא נקראת תפלת מוסף כדאמרינן הכא בריש פירקין שמתפללין ארבע ולא היו קוראין בתפלה זו אלא הולכין להם:

הא מוסף יש בו. אמתני' דידן קמהדר דקתני קרבן מוסף אין בנעילה ומשמע הא במוסף יש בו מעמד וקורין מתני' דר"מ דאמר מתפללין וקורין כלומר בכל תפלת מוסף קורין בו כדלעיל:

אית תניי תני ומחלף. דר"מ לדרבנן ודרבנן לדר"מ:

ר' אחא בשם ר' יסא. קתני במתני' דידן בשחרית ובמוסף וביום קרבן מוסף אין בנעילה הא מוסף יש בו:

אמר ר' סימון סוברא דקיסא טרד. אהא דקתני קרבן עצים אין בנעילה קאי ומתמה ר' סימון עלה וכי בשביל משא של קיסום ועצים טרודין הן ודחי למעמד היום:

אמר ר' מנא מפני סעודת ר"ח. כלומר דר' מנא רצה לפרש הא דקתני קרבן עצים דוחה מעמד של באחד בניסן קאי שהוא אחד מזמני קרבן עצים כדתנן במתני' דלקמן ואותו יום הוא דוחה המעמד מפני שהיו נוהגין לעשות סעודות ראש חודש ביום שקדשו בו החודש כדאמרינן בסנהדרין פ"ק והיו טרודין בעסק הסעודה:

אמר ר' אלעזר. היינו טעמא על שם כל התדיר וכו' וקרבן עצים נקרא תדיר באותו יום הקבוע לכך א"נ דבא לסייע להא דקאמר ר' מנא מפני סעודת ראש חודש על שם כל התדיר וכו' וראש חדש תדיר הוא נגד קריאה של המעמד:

קריא מסייעא לר' יוחנן. בהא דלקמן דהיה נוהג לעשות הסעודה ביום ראש חדש הא' ומתחיל בסוף היום וממשיך עד הלילה שהוא ליל יום ב' דראש חדש כדי לצאת בהסעודה בשביל שני הימים דראש חדש כדלקמן:

ויהי ממחרת החודש השני. דכתיב גבי שאול והאי החודש השני ביום ב' של ראש חודש היה דאין תימר תרין ירחין הוון כלומר החודש השני הוא בחודש של אחריו הא לא מצית אמרת דהא כתיב מדוע לא בא בן ישי גם תמול וגו' אלמא דהשני של אתמול קאמר שאע"פ שהיו מקדשין עפ"י ראייה מ"מ היו נוהגין לפעמים לעשות שני ימים ר"ח:

ר' יוחנן מפקד לכנישתא דכופרא. לחזני הכנסת של מקום כופרא ואמר להן סבין מיעל עד דו איממא ואתין אמרין זמנו לעיבורו כלומר תטלו לכם צרכי סעודה של ראש חודש ותעלו לבית הכנסת ששם היו נוהגין לאכול סעודה זו ותכנסו בעוד יום ותתחילו לסעוד להמשיך עד הלילה ואתון אמרין זמנו ועיבורו והיינו כשתברכו ברכת המזון ותזכירו בו של ר"ח אתם יוצאים בזה ממה נפשך אם היום זמנו הוא כבר התחלתם בסעודה בעוד יום ואם למחר בעיבורו הוא ר"ח א"כ אמרתם של ר"ח בעיבורו שהוא ר"ח והיינו דקאמר קרייא מסייע לר' יוחנן שמצינו במקרא שהיו נוהגין לעשות שני ימים ר"ח ועושין סעודה בשני הימים:

מתני' זמן עצי כהני' והעם בתשעה זמנים הן שכשעלו ישראל מן הגולה ולא מצחו עצים בלשכה וכו' כדקאמר בגמרא:

בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות. היו עמהם וכדקאמר בגמרא מהו בני גונבי עלי וכו' ועל שם שע"י העלי והוא עץ גדול עשוי כעין בוכנא ורגילין לכתוש בו הקציעות התגנבו עצמן להביא בכוריהם היו קוראין אותם כך:

גמ' מה ראה זמן עצי כהנים והעם להימנות וכו'. תוספתא היא בפ"ג והובאה לעיל ריש פרק ד' דשקלי' עד והיו מתענין ולא משלימין ושם מפורש וע"ש וכן הובא לקמן בפ"ק דמגילה:

מהו בני גונבי עלי וכו' מהו אומר בני סלמיי וכו' משום דקתני בברייתא הן הן בני סלמיי וכו' מפרש מפני מה היו נקראים ג"כ כך:

מתני' חמשה דברים וכו' בשבעה עשר בתמוז נשתברו הלוחות. כדקאמר בגמרא שבשביעי בסיון עלה משה והוא תחלה לארבעים יום וכו' ונמצאו כלים בי"ז בתמוז וירד ושבר את הלוחות:

ובטל התמיד. שלא היה שם כבשים להקריב שהעיר באה במצור:

והובקעה העיר. בגמרא קאמר בשנייה דאלו בראשונה כתיב. בתשעה לחודש וגו' ותבקע העיר והכא בגמרא אמרו קילקול חשבונות יש כאן בהכתוב בראשונה:

ושרף אפוסטמוס את התורה. כך קבלו מאבותם:

והעמיד צלם בהיכל. פליגי הכא בגמרא אם בבית ראשון מיירי והוא צלם מנשה או בבית שני וצלם של אפוסטמוס שהיה אחד משרי היונים:

בט' באב נגזר וכו'. דבכ"ט בסיוון שילחו המרגלים ומקץ ארבעים יום שבו והן ב' דסיון ותמוז דהאי שתא מלויי מליוהו הרי ל"ב וח' דאב וכתיב ויבכו העם בלילה ההיא והיינו ט' באב:

וחרב הבית בראשונה ובשניה. כדתני' מגלגלין זכות ליום זכאי וחובה ליום חייב:

ונלכדה ביתר. עיר גדולה היתה ובה כמה אלפים ורבבות מישראל והיה להם מלך גדול ודימו כל ישראל וכן גדולי החכמים שהוא מלך המשיח ואחר כך נפל ביד השונאים ונהרגו כולם והיתה צרה גדולה כמו חרבן המקדש:

ונחרשה העיר. כדכתיב ציון שדה תחרש שנחרשה כלה ונעשה כשדה חרושה:

משנכנס אב ממעטין בשמחה. כהאי דתנינן בסוף פ"ק ממעטין במו"מ ובבנין של שמחה:

גמ' כתיב. וישכון כבוד ה' על הר סיני וכו'. מפרש האיך כלו מ' יום בשבעה עשר בתמוז ובו נשתברו הלוחות:

אונקי אחת של פורענות. מחמת חטאו של עגל:

שלא יהא אדם דן אומדות. מאומדן דעתו עד שיראה או יהא ברור בעיניו הדבר:

בימי מלכות יון וכו'. גרסינן להא לעיל בפ"ד דברכות:

כתיב. בתשעה לחודש וגו' בירמי' ל"ט כתיב בעשתי עשרה שנה וצדקיהו בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר וכ"כ במלכים ב' כ"ה ואת אמר הכין בי"ז בו:

קלקול חשבונות יש כאן. בהכתוב וטעו בח' ימים מוקדם ומביא ראיה כהדא הוא דכתיב ביחזקאל כ"ו ויהי בעשתי עשרה שנה באחד לחדש וגו' ואותה שנה נחרב הבית כדכתיב להלן שם ל"ג ויהי בשתי עשרה שנה בעשירי בחמישי לחודש לגלותינו בא אלי הפליט מירושלים לאמר הוכתה העיר וזה היה בטבת שלאחר שנת החורבן וכתיב בקרא דלעיל בא' לחודש וגו' בן אדם יען אשר אמרה צור על ירושלים האח מהו האח מה שמחה היה להם בא' לחודש ואיזה אחד לקודש הוא אין תימר אחד באב עדיין לא נשרף הבית ואין תימר באחד באלול שלאחר אב באותה שנה וכי אפשר ביום ובלילה נפק בלדרה הוא המביא הכתבים והשליחות ואתי לצור בימים מועטים הללו והיא רחוקה הרבה מירושלים אלא קלקול חשבונות יש כאן וטעו בחשבון מחמת רוב הצרות שעברו עליהן ולא רצה הכתוב לשנות מכמו שהיו סבורים וכן נמי איכא קלקול חשבון בהכתוב בט' לחודש הובקעה העיר שלא היה זה אלא בי"ז בתמוז:

יעשה זה. היום שאתם סבורים ראש לחשבונות:

נשבה בנך ונתקדש. כמו ונתגדש כלומר שנעשה כמין גדיש וחרבה אמר וכו':

ניחא נתקלקלו לשעבר. מזמן שהובקעה העיר שהיו טרודים בצרות ובמלחמות עד יום היכבשה ונשרפה בעשתי עשרה שנה אלא דלמא להבא בתמיה שלאחר החורבן שכבר עברו מעליהן מפני מה נתקלקלו החשבונות שאתה אומר שזה הפסוק באחד לחודש בעשתי עשרה שנה יען אשר אמרה צור וגו' ג"כ על ידי קלקול החשבון נכתב הלא זה היה אחר כך:

בין כמ"ד וכו' מה ביניהן וכו'. כלו' הרי לד"ה כ"א יום מיום שהובקעה עד יום שחרב היה כדדריש ר' אבינא סימנא מקל שקד וכו' א"כ למ"ד בט' לחודש הובקעה היאך אתה מוצא כ"א יום הללו ואם נאמר דלהאי מאן דאמר לית ליה האי סימנא דמקל שקד ומהדר דכ"ע אית להו האי סימנא ולמ"ד בט' לחודש הובקעה צ"ל דבא' באב חרב הבית ומ"ד וכו' והא הוא דאית ביניהון:

ר"ע דורש ראשון יום שסמך מלך בבל שהוא ראשון לפורענות דורש הוא אחרון ואחרון שבמקרא דורש ראשון לפורענות ואני וכו' הכל כסדר פירעניו':

מ"ד הועמד צלמו של מנשה. שהועמד בעל כרחם של דורו ולא היו מסכימים עמו ומ"ד העמיד זהו צלמו של אפוסטמו' שהיה לאחר שמטה ידם והעמיד באין מוחה ומעכב על ידו:

מפני מה לא קבעו אינהו תענית. אותו הדור שאתה אומר שהועמד בעל כרחם:

שלא קבלו רוב הצבור עליהם. באותו זמן:

כל מה שנעשה בזה בבית ראשון חזר בשני ומה שנעשא בשני לא חזר עדיין א"נ על י"ז בתמוז וט"ב קאמר דכל מה שנעשה בי"ז תמוז שבירת הלוחות וכן כולם חזר לישראל וכל מה שנעשה בט' באב לא חזר וכקובל על הדבר אמר כן:

כתיב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ואין מאור עיניו של אדם חוזר וכו' אדברי תורה קאי והביא הכתוב אשר יעשה אותם האדם וחי בהם לומר שהעסק של התורה והמצות חייו של אדם הוא ואם פורש מד"ת אין מאור עיניו של אדם מאירין בה להיות חוזר כמקדם אלא לאחר ארבעי' יום כדדריש ואזיל הדא הוא דכתיב ויהי בשנה השנית וגו' וכתיב ויסעו מהר ה' וכו' אותו היום סרו מאחרי ה' כאילו טלייא וכו' כאותן התינוקות הפונים מבית הספר ויוצאין לכפרים לטיול ולשחוק כך היו פונים מן התורה ובו ביום נתאוו תאוה וכו' הרי ל"ג יום ובשבעת ימי מרים וכו' הרי ארבעי' יום שלא חזרו לדברי תורה:

ובארבעים יום של מרגלים דכתיב וישובו וגו'. וכלומר ובאותן ארבעים יום הוא שחזר מאור עיניהם לעסוק בתורה וכדדורש והולך אתון אשכחן עסיקין בהל' חלה וערלה ואמרו להן לארץ אין אתם יכולין להיות נכנסין והרי אלו אינם נוהגין מן התורה אלא בארץ:

בכה תבכה בלילה. וכנגדם שתי בכיות של תפלות כדתני רשב"י וכו' אחת שבכו על שש עריות שאשר להם משה יותר ממה שהיה אסור לבני נח ואחת של מרגלים:

אמר לון. משה אפי' כן מה חמיתון שאתם אומרי' כך:

הוה טב קרתא מיית. החשוב שבעיר מת ובתוך שהיו מטפלין בו היו מרגלים העיר ואין אדם משגיח עליהם:

ידעין הויתון. וכי יודעים אתם מה שהייתי עושה דמות שלכם בפניהם שאמרתם וכן היינו בעיניהם:

תני. בתוספתא פ"ג ר' יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכאי וכו':

נישמעינה מן הדא וכו'. והרי כבר בטל התמיד ולא היה נסכים וקתני והיו הלוים עומדים על הדוכן וכו':

מה את ש"מ. מכאן שיש שיר בלא נסכים וכדמסיים ואזיל אמר שא"ל רשב"ל לא שאמרו שיר אלא מאחר שאלו נסכים היו זמנו של שיר היה ועל זמן השיר קאמר וכדפליגי גם בזה דלר' יוחנן אמרו שירו של יום ולר"ל לא אמרו שיר אלא על זמן שירו של אתמול קאמר וכלומר מקודם ושהיו להם נסכים והגיע זמן של השיר:

יהוריב. דרש שם המשמרות על הפרעניות שבאה על חטאתם. גברא מידון קרתה שגבר הריב והדין לידון העיר וכן מסרביי וכו':

אשיתין. ששים אופנים בדרשת הפסוק והענין ומתמה וכו' ר' יוחנן היה דורש יותר מרבי אלא ע"י וכו' והיו שם זקנים שהיו זכורין החורבן לכשהיה דורש בענין בכו הרבה הפסיק בדרוש להיות שותקין וקמו מלבכות:

מטיפי אצבע. קצוצי אצבע בשינים שלהם ובודקן אם המה בעלי כח וגבורה ואבירי לב:

באיסרטא. בכתב סדר החיילות:

לא תסעוד. אותנו ולא תכסוף מלשון נכספה נפשי שלא תחשוק לעזרתינו כי הלא וגו':

מן ביבא דמדינתא. דרך הביב היוצא מן העיר במים הנשפכין ונדחק ונכנס להעיר:

לחביבך. רבי אליעזר ב"ע שהיה דודו של בן כוזבא:

חמי לי פטומיה. הראני גופי ומצא נחש כרוך עליו מלא קומה ופישוט ידים זה אצל זה צא וחשוב כמה היו:

בוליוטי'. חשיבי ירושלים:

ארכונטיס. פקיד וממונה ולהיות חשיב וזה השיב להם לא עלתה על דעתי בזה וחזרו וא"ל בדיל וכו' שאתה רוצה למכור נחלת שדה שלך וכו' והיה חבירו אומר לו מה אתה רוצה להתעסק עמו כתוב שטר המכירה ואלי חותם לעד:

אוניתה. השטר מכירה לבן הבית של זה:

אוף אינון. בני ביתר לא נפקין טאבות. לא יצאו בטוב ולא נמלטו כדלעיל ונתקיים עליהם שמח לאד חבירו לא ינקה רע:

דגרבין דלמרקיע לקייטא. של חביות ממיני מרקחת בהקיץ בכל ע"ש שקנו לכבוד שבת:

שהיו משחקין בכדור. בשבת:

קטמוס. הקטן שבהן היה עולה לירושלים בעגלות צב:

לעבורא. לאורח העובר עליהן לא היו מקבלין אותו:

תחלוסיא. כרישין:

גופנא. שם מקום:

אורגי פלגס. פליוס הנזכר בפ' כט דכלים ובשאר מקומות ושם סודר הוא:

שידות. עגלות כמו תיבות:

לא היתה בימינו. לא נראית בימינו שידה של מתכות כזו שהיתה בימיהם:

תליין בגרדון. תלה אותן במסרקות של ברזל לגררן:

קלתיתים. מחילות וחדרים טמונים:

מטול רב. משא גדול של פורעניות על אלו ערביא:

מגבת וכו'. גריס להא לקמן בפ"ק דמגילה ואלו מרוח אחת היו. של המקו' מגבת ועד אנטיפרס ועכשיו אם את מבצע לה לנטוע בה קנים כל כך לא יספיק לחזוק אותן מפני שקפצה ונתקמצה לה א"י:

מפני שמזבלין אותה. הרבה יותר מדאי וגבה הקרקע ואותה אינה בקללה:

מפני שהופכין את עפרה. מה שלמטה למעלה ואין שלמטה בכלל גפרית ואש וגו' וכהאי עובדא וכו' שרצה לזרוע מבלתי הפוכה ונפק עפרא יקודא ואוקיד זרעא:

בהמה. בגימטרי' נ"ב:

אחר מתיקה. לפי שמין מתיקה מרגלת את הלשון לתורה וכשיגלו לשם יהו עוסקין בתורה:

שיבוטא. הוא קולייס האספנין הנזכר בשבת ולא חזר מפני שאין לו שדרה קשה:

קשטים. כמו קשתים המורים בקשת:

מתני' משנכנס אב ממעטין בשמחה. כדמפרש בגמרא בבנין של שמחה וכו':

שבת. שבוע שחל ט' באב להיות בתוכה אסורין מלספר ולכבס כל אותו שבוע עד שיעבור התענית:

ובחמישי. כשהיו מקדשין על פי הראייה וחל ט"ב להיות בערב שבת מותרין לספר ולכבס בחמישי שלפני התענית מפני כבוד השבת:

מתני' ערב תשעה באב לת יאכל אדם שני תבשילין. המתבשלין בשתי קדירות כגון בשר ודגים וכיוצא בהן. לא יאכל בשר ולא ישתה יין וכל זה דווקא משש שעות ולמעלה ובסעודה המפסקת שאין דעתו לאכול אחריה סעודת קבע אבל קודם לכן אפילו הוא מפסיק בה או בסעודה שאינה מפסקת אפי' לאחר חצי היום שרי:

ישנה. אם היה רגיל בשני תבשילין יאכל תבשיל אחד היה רגיל בשתי כוסות של יין ישתה כוס אחד וכיוצא בזה ואין הלכה כרשב"ג:

בכפיית המטה. שכופה המטה על פניה ולא ישכב אלא ע"ג הקרקע ואין הלכה כר"י שלא הודו לו חכמים:

גמ' אמר ר' יהושע בן לוי וכו'. גריס להא לעיל סוף פ"ק עד ואפילו כן לא קיימה וע"ש:

הדא דאת אמר שאסור לכבס מרווח ומלבוש כמו מחוור ומלבוש כלומר לכבס כדי ללבוש אבל מחוור ומתקנה לתקן ולהכין ללבוש אחר התענית מותר דכן אנון אמרין בתמיה דהדין קצרא שהכובס הזה אסור ליה מיעבד עיבידתא בשבוע זה והלא משום כדי חייו הוא עושה. מתניתא פליגי על רבי יונה. דקתני שבת וכו' ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת והרי זה הוא להכין ללבוש אחר התענית ואפילו הכי דוקא בחמישי מותר מפני כבוד השבת אבל לא בשאר ימי השבוע וקשיא לר' יונה:

לתספורת הושבה. זה הא דקתני בחמישי הוא דמותרין לספר הוא דקתני אבל לכבס כדי ללבוש אחר התענית אף בשאר ימי שבוע מותר:

תשעה באב שחל להיות בשבת שתי שבתות מותרות. שבוע שלפניו ושלאחריו שאין כאן שבוע שחל תשעה באב להיות בתוכו:

לאחריו מהו. אסתם שבוע שחל להיות ט"ב בתוכו קאי ולאחר התענית מהו:

לאחריו אסור. ג"כ מלספר ומלכבס דכל השבוע שט"ב חל בתוכו אסור:

דרשה ר' חייא בר בא לציפוראי. להתיר לאחריו ולא קבלון עליהן:

אמר ר' אימי לר' יוסי. וכי אין בן אחוי של ר' חייה הגדול והוא רב חלוק עליו על ר' חייה בר בא שמתיר א"ל בפירוש פליגי בהא ר' יוחנן ור"ל ודרש להו כהאי דר"ל:

מה עבד לה. ר"ש בן לקיש להא דרב:

פתר לה. להא דרב שאוסר לאחריו בתשעה באב שחל להיות בשבת דלא סבירא ליה להא דר' אחא בשם ר' אבהו דלעיל וטעמא שאם אין אתה אוסר מיהת לאחריו א"כ לא נהגו תקנת איסור בשנה זאת:

ולית ש"מ כלום. לתשעה באב שחל באמצע השבוע לאסור לאחריו:

הוה מכריז יפתחון ספריא. כליהם לספר ומאן דבעי מספרא יספר דכיון שיצא ט' באב הכל מותר:

דרומאי. אנשי דרום:

נוהגין חגה. מר"ח אב נוהגין איסור:

ציפוראי נהגין חדשה. כל חודש אב נוהגין באיסור:

טיבראי. אנשי טברייא נוהגין שבתה כדתנן במתני' וחזרו רבנן דטביריא להחמיר לנהוג כרבנן דציפורין:

שבו התחילה הפורענות. שלעתותי ערב של תשיעי הציתו בו את האור ותני בתוספתא שלהי פ"ג כן:

ביקש רבי לעקור ט' באב וכו'. גרסינן להא לקמן ביבמות סוף פ"ו על האי דמייתי לקמן:

עמך הייתי. כשאמר ר' חנינא:

וגזי לי. זוג ליה. צ"ל כלומר ודומה לזה כההיא דתנינן תמן ר' יוחנן בן ברוקה אומר על שניהן וכו' ואף האשה מצווה על פ"ו:

ולא איתאמרת. הכי אלא אם היתה תובעת להינשא ובאה בטענה בעינא חוטרא לידא ומרה לקבורה דאז הדין עמה:

טובים השנים. שהייתי טועה בדבר עכשיו טוב לי שהעמדתני על האמת:

גמ' מהו ישנה יחלף. ממה שהוא רגיל אם היה רגיל לאכול ליטרא בשר יאכל פלגא:

קסט דחמר. מדה יין ישתה פלגא. ובלבד עיקר סעודת תשעה באב. שהיא סעודה המפסקת:

תרתיהון לקולא. כדפרישית במתני' וכדמפרש ואזיל אבל וכו' ולמטן כלומר מקודם:

הוה צבע. טבל חתיכתו באפר:

יאות אמר רבי יהודה. מחמת אבילות ומאי טעמא דרבנן עשו אותו כמי שמתו מוטל לפניו ואונן אינו חייב בכפיית המטה עד שיחול עליו אבילות:

מתני' אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל. בשמחה ומחולות כט"ו באב כדמפרש בגמרא שבו כלו מתי מדבר ובטלו השומרים שהושיב ירבעם בן נבט למנוע ישראל לעלות לרגל לירושלים ובו ניתנו הרוגי ביתר לקבורה ובו היו פוסקים מלכרות עצים למערכה לפי שמאז תש כחה של אמה מלייבש העצים ושמא יהיה בהן תולעת מחמת לחותן ופסולין למערכה והוא ג"כ יום שהותר שבט בנימין לבא בקהל וכן הותרו שבטים לבא זה בזה. וביום הכפורים שבו ניתנו לוחות אחרונות ויום מחילה וסליחה:

בכלי לבן שאולין. אפי' עשירות היו שואלין זה מזו שלא לבייש את מי שאין לה:

כל הכלים טעונין טבילה. קודם שילבשו לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה ושמא נדה היתה:

יוצאת וחולות בכרמים. על דרך אז תשמח בתולה במחול:

למלך שלמה. הקב"ה שהשלום שלו:

ביום חתונתו זו מתן תורה. ביוה"כ שניתנו לוחות אחרונות:

זה בנין בית המקדש. שנתחנך בית המקדש והיה יום הכיפורים מימי החינוך:

גמ' ניחא ביום הכפורים. שמחת יו"ט שהוא יום כפרה על ישראל אלא בט"ו באב למה:

שבו זמן קיצה וכו'. זהו יום האחרון שיפה לקציצת עצים למערכה כהדא דתנינן תמן בפ"ב דמדות:

פרוסדיות. שומרים:

כל הדא טיבותא רבתא עביד הושע בן אלה וכתיב ביה עליו עלה:

מאן דבעי מיסוק יסוק. ולא גזר ואמר כל עמא יסקון לירושלים:

מקרא קראו וכו'. טעות דמוכח בהעתקה יש כאן וכצ"ל מקרא קראו ורחקהו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי ומקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך וגו' ועדיין לא נולד בנימין יכן הוא בב"ר פ' פ"ב כלומר שבתחלה דרשו כל המקרא גוי וקהל גוים על אפרים ומנשה לפי שאמר יעקב ליוסף אל שדי וגו' ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון וגו' והיו סבורין שכך אמר לו מה שאמר לי אל שדי גוי וקהל גוים ולומר שגוי אחד ממך עתיד להחלק לקהל גוים זה יהיה לך ועתה שני בניך וגו' אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי והם יחשבו לשני שבטים בין לנחלה ובין לשהן יקראו קהל כל אחד ואחד לשבט בפ"ע ולכל דבר והשתא י"ב שבטים איכא מלבד בנימין ורחקוהו ולבסוף קראו המקרא ודקדקו בו והבינו דהא דכתיב גוי וקהל גוים לא קאי הכל על אפרים ומנשה בלבד אלא דגוי קאי על בנימין וקהל גוים על אפרים ומנשה שהרי עדיין לא נולד בנימין כשאמר לו הקב"ה זה ואם כן ע"כ בנימין הוא ממנין השבטים וקרבוהו ומה שנאמר אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי היינו לענין נחלה בלבד אבל לא לענין שכל אחד ואחד יקראו קהל בפ"ע לכל דבר:

שבו בטל האפר. לדור המדבר וכדמסיק ואזיל שבכל ערב ט"ב היה משה מצוה להוציא כרוז במחנה צאו לחפור קבר לפי שבכל ט' באב מתו אלו שנגזר עליהם וכל אחד ואחד לא מת עד שהוא בן ס' שנה:

חמשה עשר אלף ופרוטרט. יותר כפי החשבון של ל"ח שנה שנגזר עליהם לפי שבשנה השנית נגזרה הגזירה ובין הכל נשתהו במדבר מ' שנה:

ובשנה האחרונה עשו כן וכו'. שיצאו לחפור אע"פ שלא שמעו הכרוז יוצא לפי שכך היו מורגלים ועמדו כולם ומצאו עצמן שלמים ואמרו דילמא דטעינן בחושבנא של החודש ועשו כן בעשרה וכו' כיון שראו שנשלם אור הירח והוא ט"ו בחודש הבינו שבטלה הגזירה ועמדו ועשו אותו י"ט:

כל הכלים וכו'. ואפי' נתונים בתיבה ולא נשתמשו בהן מהרבה זמן טעונין טבילה ומתמה ש"ס נתונים בתיבה הן ואת אמר הכין שטעונין טבילה והלא לא נשתמשו בהן מזמן הרבה:

מתוך שאתה עושה כן. להצריכם טבילה היא משאילן ומפני שלפעמים מתעצלת היא להטביל אותן ומניחן כך בהתיבה שחושבת כשאני ארצה ללובשן אני מטבילן ועכשיו שיודעת שחבירתה תטביל אותן מפני הספק שמא היתה חברתי נדה כשלבשה אותן היא משאלת אותה ברצון טוב:

היתה בתו של מלך וכו'. לפי שכל אחת ואחת היתה מחזרת להשאיל מן החשובה ממנה כשאפשר לה וכדי להתנאות במלבושים ואלו שאי אפשר להן להדר אחר החשובות ביותר היו מחליפות זו עם זו ושלא לבייש האחרות עשו דרך השאלה:

והנאות היו אומרות תן עיניך במשפחה. לפי שלא רצו להתפאר ביופין והיה ג"כ הרבה יפפיות לפיכך אומרות תן עיניך במשפחה החשובה:

וכן הוא אומר צאינה משמע שיוצאו' במחול ובשמחה לזכרון מה שנעשה בו ביום מתן תורה ובנין בית המקדש בחינוכו שיבנה במהרה בימינו אמן:

הדרן עלך בשלשה פרקים וכולא מסכתא דתענית ברחמי שמיא