Peri Chadash on Mishneh Torah, Foreign Worship and Customs of the Nations Chapter 3
Can copy this into an AI, or connect the whole library to your assistant. For deeper learning, you can directly use the original seforim, sites, and apps.
מה שהקשה הכ"מ אמאי לא מני נמי מקבל שהם עבודת פנים הנה מה שתירץ דמולק היינו זובח יפה תירץ ומה שתירץ דמקבל לאו עבודה היא אלא אם זרק דלא מוכח מילתא דפלח לה לאו מילתא היא דשוחט נמי לאו מוכח מילתא דפלח לה ותו תקשי ליה אמאי לא מנינן מוליך דהכא מוכח מילתא דפלח לה דומיא דזורק והויא עבודת פנים אלא דאשתמיטותיה להכ"מ לשון רש"י בסנהדרין דף ס' ע"ב שכתב דמקבל ומוליך לא קשיא לן דלא אשכחן דלהוו עבודות הנעשות לשם עכו"ם דאשכחן הנך וכו' עיי"ש בלשון הרב ז"ל:
ספת לה צואה וכו' ע"ז שעובדין אותה במקל וכו'. הכל תמהו על הרב דאטו שחיטת חגב ושחיטת בהמה מחוסרת אבר מי גרע מספיתת צואה וניסוך מי רגלים והכ"מ כתב ליישב דעת הרב בדברים דחוקים ומ"ש דשפיר מצי רב למיתי ככו"ע דההיא דחגב מיירי כשאין עובדין אותה בחגב הוא הדין דמחייב בבעלת מום ואיכא למידק על הרב ז"ל דלמאי איצטריך להאי דסוף סוף ק"ל ההיא דספת לה צואה ואין לומר דההיא מוקי לה כשעובדין אותה בצואה דא"כ הו"ל לרבינו לפרש ובחילוק שמחלק הרב גופיה לקמן שיותר נראה עבודה בספיית צואה וניסוך מי רגלים משחיטת חגב ומחוסרת אבר בההיא נמי מתרצא הך דרב ושפיר מצי אתיא ככו"ע וצ"ע: גם מה שתמה על הראב"ד אמאי פסק כרבי יהודה ודחה ההיא דמחוסרת אבר דאמרה רבי יוחנן משום מימרת רב ורב ורבי יוחנן הלכה כר' יוחנן ע"כ. ואין זה קושיא כלל לפי שיטת הראב"ד דהא על כרחך ההיא דרב אתיא כרבי יהודה ולא כרבנן ואיהו גופיה כתב דכיון דכמה אמוראי שקלי וטרו אליבא דרב ש"מ כותיה ס"ל וא"כ הוה ליה רבי יוחנן יחידאה לגבייהו ומשו"ה פסק דלא כותיה: גם מ"ש עוד דמ"ש הראב"ד וכשאמר רב יהודה ע"ז שעובדים אותה במקל וכו' נתכוון לומר דרבותא דרב היינו כשזרק מקל לפניה פטור אבל לדעת רבינו רבותיה בשיבר דחייב וי"ל דסבר רבינו דעדיף טפי למימר רבותא ברישא וכו' הנה דברי הראב"ד ברורים שהוקשה לו לפי שיטתו דכל כעין זביחה וזריקה חייב אפילו שלא כדרכה א"כ למה נקט רב ע"ז שעובדים אותה במקל ושני דמשום סיפא דזרק מקל בפניה דאף בכה"ג פטור. אבל לדעת הרב ניחא דאיצטריך למימר רב עכו"ם שעובדין אותה במקל אי משום רישא אי משום סיפא דאי משום רישא דדוקא בעכו"ם שעובדין אותה במקל שיבר מקל בפניה חייב ואי משום סיפא דאף בכה"ג זרק מקל לפניה פטור ואם כן קשה על הכ"מ דמאי האי דקאמר דעדיף טפי למימר רבותא ברישא מלמימר רבותא בסיפא והא לדעת הרב איצטריך משום רישא וסיפא וצ"ע: באופן שדברי הכ"מ דחוקים הרבה במ"ש דבדין הוא דכי אמר לימא כתנאי דהוה מצי למימר לא דכו"ע כרב אלא משום דמאן דאמר לימא כתנאי לא אסיק אדעתיה לאיפלוגי וכו' וכל זה דוחק גדול ומי הכניסו להרב בתגר זה וגם בס' לח"מ האריך ליישב דעת הרב וא"צ להשיב על דבריו כי הם דחוקים מעצמם כמו שיראה המעיין וגם הר"ן תמה על רבינו ומעתה צריך הבנה וסיעתא דשמיא ליישב דעת הרב ז"ל: וקודם שאבוא ליישב דבריו נעורר בדבריו דלכאורה דבריו סתרי אהדדי שהרי גבי ספת צואה לא ביאר הרב דמיירי בצואה לחה כדאוקימנא בש"ס מוכח להדיא דמיירי אף בצואה יבשה וא"כ קשה דמאי שנא מזרק מקל בפניה שלא חייב הרב אלא כשעובדין אותה במקל. ולכן נראה ברור שסבור הרב דמאי דנקט רב עבודה זרה שעובדין אותה במקל לאו משום חיובא דהא אמרינן בפ' ד' מיתות דף ס"ב דשיבר מקל בפניה דהוי תולדה דזביחה וסתמא קאמר דמשמע שאף שאין עובדין אותה במקל אלא משמע ליה להרב דבכל מין ע"ז אפי' זרק מקל בפניה מיחייב ואף שאינה זריקה משתברת והיינו נמי ההיא דספת צואה דמיירי בצואה יבשה ואף שאין עובדין אותה בצואה מיחייב אלא נקט רב שעובדין אותה במקל אי משום רישא שיבר מקל בפניה שנאסרת דהיינו דוקא כשעובדין אותה במקל אי נמי משום סיפא דאף כשעובדין אותה במקל בזרק מקל בפניה אינה נאסרת וזה מוכרח בדעת הרב. ומאי דקשיא להו לקמאי דמי גרעי שחיטת חגב ושחיטת בהמה מחוסרת אבר מספיתת צואה לי לא קשה מידי שזה הוציאו הרב ממימרת ר' יוחנן דקאמר מנין לזובח בהמת בעלת מום לע"ז שהוא פטור שנאמר זובח לאלהים יחרם בלתי לה' לבדו לא אסרה תורה אלא כעין פנים והכי פירושו דייק קרא דוקא בזביחה בעינן ממש דומיא דכעין פנים וכדדייק קרא דכתיב זובח לאלהים יחרם אך בתנאי שיהיה ראוי לה והוי גזרת הכתוב דקפיד קרא אזביחה דלהוי כעין פנים הא לאו הכי לא מיחייב אבל מה דהוו כעין זביחה או כעין זריקה ואף שאינה זריקה משתברת כיון דלא שייך בה כעין פנים בכל גוונא מיחייב ולפי זה ר' יהודה ורבנן תרווייהו ס"ל כר' יוחנן אלא דר' יהודה ס"ל כיון דחגב לאו בר שחיטה הוא הו"ל כעין זביחה והילכך מיחייב עליה דומיא דשיבר מקל ורבנן ס"ל הואיל וצוארו דומה לצואר בהמה ושחטיה זובח שפיר קרינן ביה וכיון דלא חזי לפנים מפטר וקי"ל כחכמים דרבים נינהו והכי ניחא דלא קאמר לימא כתנאי אמימרת ר' יוחנן משום דמצי אתי שפיר ככו"ע וכדכתיבנא וכי קאמרינן לעיל בגמרא לימא כתנאי הוה מצי למידחי שפיר כדכתיבנא אלא דאכתי לא שמיע לן מימרת ר' יוחנן אבל לבתר דאתא ר' יוחנן וחדית לן האי חדושא ממילא מתוקמא ההיא ברייתא דספת לה צואה כפשטה ואף שאין עובדין אותה בצואה ואף בצואה יבשה דומיא דזרק לה מקל וכן ברייתא דשחט לה חגב מיתוקמא שפיר אליבא דרב ושפיר מצי רב למימר אנא דאמרי ככו"ע ועד כאן לא פטרי רבנן אלא בחגב משום דשחיטה ובזביחה קפיד קרא דלהוי חזי בפנים אבל בשיבר מקל לכו"ע מיחייב והשתא ניחא נמי דרב ור' יוחנן לא פליגי ובהכי אסתליקו כלהו קושיי דקמאי ולא צריכינן לדוחקי דבתראי ושמעתתא רווחא טובא לדעת רבינו וכל הפורש ממנו כפורש מן החיים:
העובד ע"ז כדרכה וכו' חייב ומביא קרבן על שגגתו. מ"ש הכ"מ שאע"פ שהוא פשוט כתבו משום דהוזכר בגמ' בחנם נדחק שהרי הוצרך הרב לכותבו לאשמועינן שאין כאן חיוב לענין סקילה אלא לענין קרבן וכן מוכח בהדיא מלשון הרב בפי' המשנה פ' ד' מיתות עיי"ש:
העובד ע"ז מאהבה כגון שחשק בצורה וכו'. מ"ש הכ"מ שרבינו נראה לו שלא לפרש כסברת שאר המפרשים משום דמיראת אדם היינו באונס ואנוס רחמנא פטריה והיכי אמר אביי חייב וקשה טובא דהא איתא בגמרא אמר אביי מנא אמינא לה דתניא לא תשתחוה להם וכו' יכול אפי' נעבד כהמן ת"ל לא תעבדם והא המן מיראה הוה נעבד הנה לך בבירור שאפי' שיש שם יראת אדם שהרי היה שם מאמר המלך להשתחוות להמן אע"פ כן מיחייב לאביי ולעיקר קושייתו כבר תירץ הריב"ש דלאו מיראה שמא יהרגנו דבהא לא הוה מיחייב אביי אלא מיראת אדם שיזיקנו קאמר: עוד תמה הרמ"ך דמאי שנא מזרק אבן למרקוליס דחייב אע"ג דלא קבליה עליה ותירץ הכ"מ שרבינו בזורק אבן למרקוליס לבזותו לענין חיוב חטאת קאמר ולא לענין חיוב סקילה ע"כ. משמע שר"ל דכי קאמר הרב הכא פטור ר"ל פטור מסקילה ולעולם דמיחייב בחטאת דומיא דזורק אבן למרקוליס והא ודאי ליתא דדבר פשוט הוא בלשון הרב שסתם וכתב פטור ר"ל לגמרי אף מחטאת וכן מוכח להדיא בש"ס מההיא ברייתא דכהן משיח בפ"ז דמייתי יעו"ש: ובאמת כי דברי הרב אינן ברורים דהא בש"ס מייתי אביי ראיה מהמן דמיראה היה נעבד ולפי שיטת הרב אין דמיונו עולה יפה אם לא שנאמר דמייתי ראיה במכל שכן כיון דאפי' מיראת אדם מיחייבינן כ"ש מיראת הצורה עצמו. תו קשה לי לשיטת הרב מהא דאיתא התם בסנהדרין דף ס"א ע"ב דהא אמרינן לא תאבה לו ולא תשמע אליו הא אבה ושמע חייב מיירי בדאמרי ליה עבודה זרה פלונית כך מטיבה כך מריעה דכיון דידע שבחיה דע"ז וקאמר אין תו לא הדר ביה ומיחייב באמירת אין וזה תימה לדעת הרב דאיהו קאמר דאף שעבדה משום דמטיבה ומריעה דמיפטר וכ"ש באמירת אין וכי עדיף האמירה מעבודה גופה דמיפטר וליכא למימר דפליגן דרבא גופיה דפטר הכא איהו גופיה קאמר התם ההיא אוקמתא עיי"ש. ותו קשה מדאמרינן בפ' ד' מיתות דף ס"ה ע"א דמקטר לשד עובד ע"ז הוא והא התם שבודאי אינו מקבלו עליו לאלוה אלא שמקטר לו כדי שיעשה חפצו ורצונו והוי כעובד מאהבה ואע"פ כן קרינן ליה עובד ע"ז ולכן פירוש שאר המפרשים עיקר ודוק:
ישב לו קוץ ברגלו וכו'. מה שהקשה הכ"מ דדין מעין המושך לפני עבודה זרה שהשמיטו רבינו לא קשה דכיון שכתב דין פרצופות המקלחות מים דאסיר מפני שנראה כמנשק א"כ כ"ש דין מעיין דאסיר מפני שנראה כמשתחוה לע"ז דמשתחוה חמיר טפי ממנשק דזה במיתה וזה בלאו וזה ברור. גם מה שהקשה עוד למה לא כתב דין ואם אינו נראה מותר לא קשה דבמ"ש אלא ישב ואח"כ יטול הרי מוזכר דין זה דהא טעמא דכיון שיושב אינו נראה כמשתחוה לה וגם זה וגם זה ברור:
העושה ע"ז לעצמו וכו'. מ"ש בהשגת הראב"ד וכולהו שאר עבודות וכו' ט"ס הוא וצ"ל וכולהו עבודות ורוצה לומר דכיון שיש כאן ב' מיני עבודות שחלוקים בדיניהן שנכללין בקרא דלא תעבדם הו"ל לאו שבכללות ואין לוקין עליו אלא דקשה לזה ממאי דאיתא בפ' מי שהחשיך גבי מחמר דאיתיה בכלל לא תעשה כל מלאכה ולא לקי עליה מפני שהוא לאו שניתן לאזהרת מיתת בי"ד והשתא קשה דתיפוק ליה משום דהו"ל לאו שבכללות ואפשר שהראב"ד מפרש הסוגיא בענין אחר וכמ"ש לקמן בסוף פ"ה לדעת רבינו ז"ל יעו"ש: ומ"ש הכ"מ דלוקין דקתני בתוספתא ר"ל מכת מרדות, יפה תירץ כדאמרינן בפרק נערה שנתפתתה מאי לוקה דקאמר מכת מרדות וכן בכמה דוכתי:
אסור לעשות צורות לנוי וכו'. מה שהקשה הכ"מ למה לא הזכיר רבינו דלהתלמד שרי לא קשה שסמך אמ"ש ברפ"ב מהל' סנהדרין שאין מעמידין בסנהדרין אלא אנשים חכמים ויודעין קצת משאר חכמות כגון רפואות ודרכי המעוננין והקוסמין והמכשפין והבלי עכו"ם וכו' וזה הוציאו הרב ממ"ש בסוף פ' ד' מיתות שלימד ר' אליעזר לר' עקיבא בנטיעת קישואין ופרכינן עלה דהא אנן תנן העושה מעשה חייב ומשני להתלמד שאני וכן בפ"ק דע"ז גבי ר' חנינא בן תרדיון שהיה הוגה את ה' באותיותיו איתא התם דלהתלמד שפיר דמי לפי גירסת הספרים וגירסת התוס' וכיון שגילה לנו הרב גבי מכשפות דלהתלמד שרי הוא הדין לענין צורות ולענין הגיית השם וכיוצא וגם מלשון הרב דהכא הכי משמע מדכתב אסור לעשות צורות לנוי מכלל שאם אינו לנוי אלא להתלמד דשפיר דמי: דע שהתוס' בפ"ג דע"ז דקדקו מן הסוגיא מהא דפרכינן והא רבן גמליאל יחיד הוה ולא משני דההיא דר"ג כשאינה בולטת ש"מ דבחמה ולבנה לא שייך לאיפלוגי בהו בין בולטין לשוקעין וזה סתירה לדעת הראב"ד ולי לא קשה מידי דאם איתא דמיירי ההיא דר"ג כשאינה בולטת א"כ אמאי שני ליה דר"ג אחרים עשו לו והלא אף הוא בעצמו היה יכול לעשותה אלא דעל כרחך דס"ל לתרצן דהוה צורה בולטת וא"כ שפיר אקשיה ליה דר"ג יחיד הוה ובהכי נדחה ראיית התוס' ודוק ועיין בתשובת הרדב"ז סי' ק"ז ובמהרי"ט ח"ב חלק השייך ליו"ד סי' ל"ה ויש לפלפל בדבריהם בס"ד: