שיהא עמ״א לחבר יום ולילה בתחנונים. מאן דקאים בחצות למגרס יעסוק בתורה שבע״פ. א״ר א׳ בשם הפוסקים מוטב לישן כל הצורך למי שצריך מלקום באשמורת ולישן בעת התפלה כ״ג. תרי״ט א״ר ג׳. עב״ח מ״ש ואל ישיאך יצרך בבוקר יע״ש. באר הגולה ירושלמי רש״י ד׳ א׳:

מפני עמ״א. בב״י פי׳ זה עמ״ש הטור שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש יע״ש אבל הב״ח ודרישה בשם רש״ל פירשו בטור לעגה בלא בושא כמו עכו״ם מלעיג על ישראל שמניח תפילין ובושה בלא לעגה אדם בינוני עומד במקום גדולים לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות מצוה יעו״ע וברמ״א כלל ואל יתבייש מפני המלעיגים וזה רק פי׳ הב״י: ומלת ג״ם בהצנע לכת ברמ״א אין לו ביאור לכאורה ומלבוש הבנתי שר״ל שלא יתקוטט עמהם שכתב ובלבד כו׳ שלא יבזה אותם. ול״ג מלת ג״ם ה״פ בודאי אם אפשר לעשות עבודת בורא בצינעא ולא בפני המלעיגים או בפני חשובים גדולים טוב יותר. ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו י״ל טוב לעשות בפניהם שילמדו ממנו לעשות כמוהו:

ומיד עמ״א הביא גיטין ע׳ ע״א ובשבת קכ״ט ב׳ ג״כ אמרינן כן וא״ר א׳ הביא כן בשם ל״ח פ׳ הרואה וע׳ עטרת זקנים וי״ל דוקא חמשה בב״א משא״כ בגיטין הוכיחו התוס׳ ד״ה חמשה אפי׳ אחת מהן קשה. וא״י הוכחתם דלמא ששה כסדרן וחמשה אפי׳ שלא כסדרן ודוקא כל חמשה בהדדי. ומ״מ המ׳א בדקדוק הביא גיטין:

המשכים עיין מ״א. הראה מקום לקל״א מ״ב אולי למ״ש הט״ז ה׳ דבביתו לענין נפילת אפים וי״ל דכיון לסעיף ג׳ במ״א אות ט׳ ברקנטי גופא דסמוך לאור היום אין נפילת אפים כ״א להמתין עד נכון היום וכן לא מצאנו כעת מי שנהג כן האידגא ליפול על אפים בבקשת צרכיו ומ״ש מברכות ג׳ א׳ ולתי׳ ב׳ דדחוק לומר למאן דגני כו׳ ובתוס׳ ד״ה למאן ולא הונח בתי׳ א׳ ש״מ דסובר כתי׳ ב׳ דחצות אין עת רצויה רק בשעה שמשתנות המשמורות וז״ש לא משמע כן ולא כתב לא מוכח. ובחדושי בשם חה״ר לאכילת קדשים א״כ לתי׳ א׳ נמי לא מוכח מידי: ומ״ש בשם הזוהר חוא דבתפלה חושבין שעות זמנית אבל חצות חושבין לעולם לילה יב״ש שלימות כל שעה חלק א׳ מכ״ד ולפ״ז בחורף ליל ארוך טו״ש לאחר ו׳ שעות מתחלת הלילה זמן חצות ובקיץ ליל ו׳ שעות זמן חצות באור הבוקר מיד וע׳ סי׳ רל״ג במ״א ד׳. ומפני שיש בכאן ענין עמוק אמרתי אשיחה וירווח לי. הנה יש לי בכאן ד׳ פירושים א׳ דאשמורת הם תמיד לכל משמר ד׳ שעות כ״א חלק מכ״ד לא זמניות וחצות גריר בתר האשמורת דבאמצע משמר ב׳ זמן חצות ובין בחורף וקיץ זמנו לאחר ו׳ שעות ממש וזה כפי מה שהבין המ״א כאן. ויקשה א״כ מה פריך סוף אשמורה אחרונה יממא הוא הא נ״מ בקיץ בלילות קצרות ובין בלילות ארוכות (עיין בכור שור) הפי׳ הב׳ כפי משמעות גמרא דילן דאשמורת תמיד כל הלילה בקיץ וחורף וחצות בחצי משמר שנייה חצי הלילה ממש הן בקיץ או בחורף דשלישי הוא בגמ׳ דודאי אשמורת זמניות הן וחורף וקיץ כל הלילה אומרים ולא יותר וקרא מסייעני יומם יצוה ה׳ חסדו ובלילה שירה עמי רק בלילה אומרים שירה ומיד בקיץ כשיאיר היום מפסיקין אבל חצות אין גריד אחר האשמורת וא״ש טובא כי לתי׳ א׳ אמר לאמצעית דאמצעיתא היינו חצות ותי׳ ב׳ דוחק לאוקמיה למאן דגני ואמאי לא כתי׳ א׳ וכ״ת דסובר דחצות לאו עת רצון וכי יפלוג הברייתא יבמות ע״ב חצות עת רצון כמ״ש בבכור שור אלא דסובר חצות תמיד אחר ו׳ שעות ממש מתחלת הלילה לא שעות זמניות ואין נגרר אחר חצי אשמודה שנייה ומש״ה הוכרח לשנויי למאן דגני כו׳. וסובר הייתי לומר קישור דברי המ״א שכ׳ ולתי׳ ב׳ לא משמע כן א״כ קשה מיבמות ע״ב ולזה אמר דבהזוהר משמע חצות בקיץ וחורף אחר ו׳ ממש ומש״ה אמר ואב״א ופסקינן כתירוצא בתרא אלא דבהזוהר א״א לפרש כן שכתב שם דבחורף אחר יב״ש דיממא היא א״כ אף אם נאמר דבקיץ מיד בהאיר השחר פוסקין השירה כי יומם יצוה ה׳ חסדו רק בלילה שירה עמי אכתי מאי פריך יממא הוא הא ג״מ ללילות ארוכות וזה שהא״ר אות א׳ לא הקשה כ״א מארוכות לא מקצרות (עמ״ש בחדושינו מזה) הפירוש הד׳ בזוהר הוא דודאי בלילות ארוכות ט״ו שעות אין אומרים שירה רק יב״ש ממש ובקיץ דקצרות ו׳ שעות אומרים רק עד השחר דהכי כתיב ובלילה שירה עמי וא״כ חצות נגרר תמיד אחר האשמור׳ שבחצי אשמורה שנייה חצות ונמצא בחורף זמנו אחר ו׳ ממש ובקיץ בחצי הלילה ממש וקשה על מ״ש המ״א בזוהר משמע בין בקיץ ומנא ליה זאת וצ״ע ועיין זוהר שם משמע דחצות גריר אחר אשמורה ובמ״ש כאן י״ל כן:

חורבן עמ״א בשבת תהלים קכ״ו שיר המעלות ובחול תהלים קל״ז וה״ה בימים שא״א תחנון י״ל ש״ה ועא״ר תי״ח א׳ ואי״ה יבואר עוד בה׳ בהמ״ז ובס׳ המגיד פירשתי הורידו כנחל ממעלה למטה דמע׳ א״ת פוגת ואין פועל קום באשמורת נוכח ה׳ פועל ע״ד העם לא שב עד:

מעט עמ״א תיקן בזה דהמחבר שביק לישנא דגמרא מנחות ק״י א׳ (ברכות ח׳ ב׳ וי״ז א׳) וכ״כ הטור והביא רק לישנא דטור היל״ל לישנא דגמ׳ א׳ המרבה וא׳ הממעיט בלבד שיכוון (המרבה) הא לא״ה הממעיט עדיף ולזה תי׳ בגמרא איירי שאין יכולת ביד הממעיט לרבות ובש״ע על הרוב דיבר דודאי רובם יש יכולת להרבות ולכוון ודאי המרבה עדיף ורק אמר אם תרצה להרבות במרוצה בלא כוונה טוב יותר מעט בכוונה עמ״ש בט״ו אות ג׳:

פ׳ עקידה עמ״א העיקר שיבין מה שאומר. הבקי י״ל הפרשה עם נגינת טעם ועשרת הדברות יקרא בטעם התחתון שמ״ח סה״ו. ע׳ מ״א תצ״ד בשם מ״ב ו׳ ואור תורה דיחיד קורא בטעם התחתון וציבור בעליון וי׳ הדברות ביחיד ודאי טעם התחתון ואי״ה יבואר בתצ״ד מהו הטעם תחתון והעליון:

עולה עמ״א. הנה לא פורש אם יאמר אחר כל פרשת נסכים וא״כ יאמר ג״פ נסכים כי המביא כמה קרבנות צריך לכ״א נסכים ע׳ מנחות צ׳ ב׳ ור״מ פ״ב מה׳ מעה״ק ה״ג. ומ״ע חוץ חטאת ואשם שם בגמרא ור״מ דלא בא בגדר ונדבה ומיהו חטאת מצורע ואשמו טעון נסכים כדיליף מקרא שם אלא דאין ענינו לכאן ויש לראות אשם תלוי כפי הנראה דהטור ספוקי מספקא ליה אם בא בנדבה ממש כר״א דאמר מתנדב אשם תלוי כעולה ממש עב״י כאן ועש״ך י״ד סי׳ ה׳ אות ז׳ יע״ש א״כ אשם תלוי לר״א בר נסכים הוא דבא בנדר ונדבה כעולה ובין לטעם ר״ש בסוטה ט״ו דריש טעמא דקרא ומנחות ו׳ א׳ דלא יהא קרבנו מהודר ואשם תלוי בנדבה טעון נסכים א״כ יאמר אחר פ׳ אשם תלוי כן וימתין עכ״פ כו׳ (וא״י אמאי לא פריך לד״א בכריתות כ״ה א׳ יהא אשם תלוי טעון נסכים. גם לר״ש בכור ומעשר ופסח דאין על חטא אמאי אין טעון נסכים. והרע״ב במנחות פ״ט מ״ו חטאת מצורע דאין בל חטא כר״ש ובמ״א משמע דפסק דלא כר״ש עיין גבי אלמנה עשירה ובר״מ הביא בה׳ מעה״ק פ״ב ה״ב מקרא ומיהו י״ל דקשיא ליה בכור ומעשר ופסח. וע׳ סי׳ תקע״א דלדידן חטאת ואשם מצורע מקרא מרבינן ונזיר לא אקרי חוטא ואי״ה יבואר עוד שם): ומ״ש דבנודע לו שחטא יאמר חטאת קודם לעולה, הנה בזבחים פ״ט א׳ חטאת קודם לעולה ז׳ ב׳ ר״ש דריש טעמא דקרא חטאת מרצה ועולה דורון (רש״י ד״ה עולה דורון) אין כפרה ממ״ש ומיהו גומר הכפרה מעשה עם התשובה ולר״ש י״ל חטאת יולדת ומצורע ונזיר למה באין קודם דאין מכפרין (ע׳ תוס׳ פ״ק א׳ ד״ה אשם) והנה אף למ״ד דלית הלכתא כר״ש דדריש טעמא דקרא מ״מ נכון הוא דמאחר עולה ודאי מכפרת אעשה וגומר כפרה וחטאת רק על הספק משא״כ ביודע שחייב חטאת יאמר חטאת קודם משל לריצת הפרקליט ובהא לא מצינו חולק על ר״ש וסברא היא. והתב״ש אות ו׳ טען עליו למה כתב הטור אשם אחר חטאת לשיטתיה דבא נדבה ועל הש״ע קשה במנחה ראוי לאחר כולם כדאי׳ בזבחים פ״ט דזבחים קודמין למנחה ואשם קודם לשלמים יע״ש. ור״ל דאי אשם אין נדבה להמחבר רק כקורא בתורה א״כ שלמים קודמין דכאלו הקריב ממש קרבן וזה רק כקורא בתורה ומ״ש המ״א עולה מכפרת אעשה רבותא קאמר. ולדידיה י״ל אף דנאמר דכל התדיר או מקודש אפילו שניהם עומדים לפניו צריך לשחוט קודם המקודש והתדיר וד״ס ל״ד השנוי בפ״ט זבחים שם וכנראה מר״מ ז״ל בביאור פ״ט מה׳ תו״מ הא״ב יע״ש מ״מ כאן אין שניהם מוכנים לפניו מקרי אלא דקשיא לי דחטאת עוף קודם אפילו לעולת בהמה אע״ג דבהמה קודם לעופות כמ״ש במשנה שם אלמא בחטאת הקפידה התורה דלא תליה בתדיר או במקודש וע״ז תי׳ מה שתי׳ והרי המ״א כתב בעצמו יאמר פ׳ עולה ושלמים ותודה ובמשנה שם פ״ט א׳ מבואר דתודה קודם לשלמים וש״מ כדכתיבנא ולפ״ז אשם דקודם לתודה ושלמים וידע שחייב אשם אפ״ה יאמר כסדר שהם כתובות בתורה ורק חטאת כשידע יאמר קודם לעולה:

בציבור עמ״א. וא״ר כתב בשם זקינו של רש״ל בבקר יאמר של פ׳ יתרו ובערב אחר ק״ש על מטתו יאמר של פ׳ ואתחנן. עיין כלי יקר פרשת יתרו פסוק זכור את יום השבת טעם השינוי בין דברות ראשונות לאחרונות וא״כ בוקר ויודע מעמד הר סיני ויהיה כאלו היום נתנה ובערב יקרא בואתחנן כתיב למען ייטב לך לעולם הבא וכדומה שינויים שזה רק לישראל ונשמה עולה ורואה מקומה שם נ״ל. ומ״ש בענין ד׳ זכירות עיין סי׳ ס׳ במ״א ב׳ ומ״ש בענין בא״י שומע תפלה שאין לומר השם עיין ט״ז סס״י קל״א (אות מ״ו) ומ״ו ס״ז ורט״ז ס״ד:

ביום עמ״א ועתב״ש אות י״א סידור גזירים נמי כשר בלילה אע״ג דכתיב בבוקר בבוקר (ויקרא ו׳ ז׳) ועיין ר״מ פ״ב מה׳ תו״מ ה״ב בבוקר עורכין ובהי״א הרמת דשן לכתחלה מע״ה:

יר״מ עמ״א האריך דעת המחבר דאשם תלוי נמי אין בא נדבה כחכמים דר״א כריתות כ״ה א׳ ובי״ד ה׳ עמ״ש בפריי שם בשפתי דעת ז׳ מזה. ותמה על הב״י ושאר גאונים מנזיר אדרבה נזיר טהור מביא חטאת עולה שלמים וטמא עולה חטאת אשם ומ״ש פ״א נזירות יראה צ״ל פ״ח ומ״ש בשם הב״ח ורש״ל לומר אחר חטאת יה״ר אם נתחייבתי (וא״ל כקורא בתורה) הקשה דבעי ידיעה תחילה והרגיש ברש״י שבת ע״א ב׳ ד״ה למאן דאמר שכתב דלר׳ טרפון אשם תלוי וכי מתידע חטאת ולא כיפר באשם תלוי על תנאי שזה ספיקו איל ודאי נקיבה הא לא״ה הוה מתני ובחטאת לכ״ע בעינן ידיעה תחלה או הודע אליו כו׳ ומ״ש למסקנא א״י דאין שום ה״א ולא מסקנא ובחטאת בעינן ידיעה תחלה (ובחידושינו שם הארכנו ודוחק לומר לרש״י ידיעה תחלה לכתחלה הא דיעבד מכפר) וא״י אמאי לא הקשה על הב״י דכתב מאחר דאין אומר יה״ר למה קורא וי״ל שמא חטא ומכפר קצת יע״ש וי״ל. ומ״ש אשם לא בעי ידיעה הר״מ ז״ל פסק דבעי ידיעה ובאשם תלוי נסתפקתי בחדושינו שם שוב ראיתי בתב״ש אות ט׳ העיר בזה עיין ר״מ פ״ט ה״י משגגות וי״ל המ״א מיישב דעת הטור שכתב אחר חטאת לא ואשם משמע ודאי נמי יאמר היינו יה״ר על תנאי דסובר הטור אשם ודאי לא בעי ידיעת תחלה דלא כר״מ ז״ל. משא״כ חטאת בעי ידיעה ובנדבה לא בא א״כ ע״ת לא מהני ויה״ר כשלמים דאין בא נדבה. והתב״ש בשם י״מ דע״ת שמא ידע ושכח וע״ש ומ״ש בשם של״ה בשבת וי״מ לא יאמר יה״ר אבל פרשיות יאמר והראה לסימן ק״ז ס״א תפלת נדבה אין להתפלל ועתב״ש י״ג כתב בשם של״ה אפי׳ הפרשיות לא יקרא כלל והנך רואה מ״ש המ״א דפרשיות יקרא. ומיהו אחר פ׳ תמידין ומוספי ציבור יאמר יה״ר ופשוט: תהלים בספר מדויק לאומרו. סי׳ מ״ח ביקרותיך הבי״ת חירי״ק יו״ד נחה רד״ק כבן נפתלי עיין לר״ש בן מלך לבן אשר בי״ת בשו״א וכ״מ בתהלים מוגה מ״מ רש״י ורבינו סעדיה העידו כבן נפתלי י״ל הלכה כן ואגב מלת נצבה שגל לימינך עיין רש״י דברים כ״ה מגילה כ״ה ר״ה ד׳ י״ל שחביב התורה לישראל כך בלי להוציא לתולדות לכן וכו׳ ערוך בערך דביון ק״ק קצרתי והבן. בע״פ וחה״מ פסח ועי״כ לא יאמר תודה בפסח לחם חמץ וע״פ ועי״כ אין מביאין קדשים לפסול ועתב״ש אות י״ד בעי״כ לת יאמר כל קרבן יחיד דאין מביאין עי״כ דמביאין לפסול הכי הוא ודאי דשלמים פשיטא מכ״ש דתודה בעי״כ יע״ש אבל אין משלח קרבנותיו לא יאמר כל שבעה פ׳ קרבנות יע״ש: גם נשים שייכים בקרבנות תב״ש י״ב סימן מ״ז בשם האגור:

מקטר עמ״א העיקר כש״ע כי קטרת אחר דם והתמיד ועיקר כפרה בדם ומ״ש לכן מתחלת מיד אחר שש ומחצה עיין רל״ג מ״א ב׳ ומ״מ יתפלל עם הציבור ויאמר קודם התפלה או אח״כ כמ״ש אם יש לחוש שיעבור זמן ק״ש עיין שס״ח בזה וע״ש דלא כמ״ש אין בידי כעת ומיהו לכאורה דע״ש כתב דמנחה היינו מנחת נסכים עם תמיד קודם לקטורת וע״ז כתב המ״א דאביי כו׳ עיין טור מ״ח ומנחת נסכים מאוחר: