חייבת עמ״א ועב״י זבחים י״ח ב׳ ברייתא ארבע ולא שלש וה׳ וסיפרי נמי איתא ברייתא כן פסקו רא״ם ורבינו שמחה דפטורה. ומיהו למ״ש הרא״ש לפרש סיפרי למעט חמש שאין להטיל רק בד׳ כן יש לפרש ברייתא דזבחים והתרצן תירוץ א׳ נקיט ובמנחות ל״ז ב׳ אמר בפשיטות בעלת חמש א״כ משמע דפשוט לכ״ע בעלת חמש חייבת. ולמ״ד פטור אותן טליתות קטנים שלנו שיש בית הצוואר מ״מ רוב סתום ומיהו אי אירע שרוב פתוח יעשה בקלנו״ר שעושים החייטים קצת עגול עט״א אות י״ב:

בארבע עמ״א וע׳ רש״י (דברים ד ב) ורא״ם שם ובמקום אחר הארכנו בענין ב״ת ומה שמדמה זה לס״ו בהטיל ציצית על ציצית י״ל דכאן אפילו למאן דפוסל שם דהטיל בקרן א׳ ב׳ משא״כ כאן לכ״ע ד׳ ראשונות שעשה בהכשר מתכשרי כשחתך אח״כ ציצית קרן ח׳ ועט״ז ו׳ משמע כן. ולבוש כתב אבל א״צ לעשות בה׳ כנפות משמע דאי בעי רשאי ל״ד הוא. ולכאורה הא דכתיב לא תלבש שעטנז גדילים תעשה על ד׳ כנפות כסותך ולא כתיב ארבע בפ׳ ציצית כי שם מקומו י״ל דה׳ ציצית אין רשאי מכלאים דאין צורך אלא דאין רשאי דעובר ב״ת:

אם לוקה על ג״ת ומיפסל לעדות י״ל לאו שבכללות כזה שאין פירט כלל אפי׳ חדא לא לקי(ע׳ בשרשי הר״מ ז״ל) ואם יצא בשבת בה׳ ציצית למ״ד יש רשות הרבים היום י״ל דה׳ בטל לגבי בגד וי״ל ב״ת הוה לא בטיל עסי׳ י״ג עיין פתיחה:

א׳ עמ״א ב׳ח מסופק אם חתך מבגד באלכסון י״ל דוקא א׳ דיגיד עליו ריעיו הא חתך לשנים ל״ש יגיד ריעיו דלא נשאר רוב וי״ל דהוה כקרן עגול ופסול ובביאורי טור כתבתי עט״ז ג׳:

כפל עמ״א. פי׳ דכפל קרנות באלכסון ותפר כמו חתך באלכסון (היינו שחתך מבגד באלכסון כן תפר באלכסון הקרן) רשאי להטיל שם הציצית אע״פ שהוא יותר מג׳ אצבעות משפת הקרן כיון דתפרה שריא ולא תימא דוקא בסעיף ו׳ דכפלה הטלית לשנים דמסתמא דעתו שיהא נשאר כך (וכ״ש למאן דמפרש ארכה פי שנים וא״א לילך כך) מה שא״כ תפר הקרן באלכסון ודאי לא תשאר כך וה״א דאין מטיל בקרן תפור איצטריך להתיר התפירה קמ״ל דרשאי. ומ״ש ראיה מתוס׳ הוא בתוס׳ מנחות ל״ז ב׳ ד״ה האי. וכפי דעתי כיוון האדון ז״ל בזה כוונה מיתורא דרש״י שם ל״ח א׳ ומ״א א׳ ותוס׳ ל״ז ב׳ כולם הקשו ללשון א׳ שם מלקמן תפרה חייבת ומאי קושיא התם יניח כך וכאן רק קרנות ונשארו קרנות באלכסון מש״ה לא עביד כלום ואסור להטיל בכפלים דודאי סופיה להתיר אלא די״ל רש״י פירש בלשון א׳ חייטיה כפליה ממש כמו לקמן וע״ז הקשה משא״כ התוס׳ סיימו אלמא חייבת ולא יועיל ציצית שבקרנותיה דמיותר הוא אלא דכוונתם דרצו לדחות פירוש א׳ מכל דל״ת חייטיה הקרן באלכסון ונשאר קרן לא עשה כלום ואין מטיל בכפל דיותר מג׳ אצבעות וצריך להתיר התפירה ויטול בפשיטות ולקמן מיירי בכפלה הטלית ארכה פי שנים דודאי אין ראוי לילך כך מש״ה תפרה חייבת בכפולים לזה אמרו דשם נמי לכ״ע מטיל בפשוטות ומש״ה פוטר ר״ש בכפולים ותפרה חייב בכפולים א״כ דשם נמי טלית שראוי לילך בה בלא כפל אפ״ה בכפלו ותפרה מטיל בכפל ח״ה דאין לחלק כאן בקרן נמי והבן ועיין לבוש. והנה המחבר כתב קשרן או תפרן שינה מטור דהשמיט קשרן וכתב הב״י כ״ש הוא ולכאורה המחבר בכוונה כתב זה דהשוה קשרן לתפרן וכמו קשרן אפילו יש קרן שקשר באלכסון ודאי אין מטיל בכפל אם הוא יותר מג׳ אצבעות כמו כן תפרן ולזה אמר המ״א דאינו כן אלא הפרש יש ועיין לבוש כתב דאם תפרו ויש כנף עושה שם ציצית כמו בחתך יע״ש והבן ועמ״א וט״ז א׳:

חייבת עמ״א דל״ת הוא בגד וקרנות עגולות כמ״ש הלבוש או חתכן כפירש״י מנחות מ׳ ב׳ ד״ה וכנפיה הא חצי בגד ומשהו מבגד והשאר עור או איפכא רוב עור והשאר יש בו שיעור טלית ליחייב מ״ה קמ״ל מס״ז בקוטא דפטור דרוב סתום ויליף לה בנ״י כמו היא עור כו׳ אלמא כנפיה ל״ד דהא התם בקוטא יש הרבה פתוח אפ״ה כל שיש מחצה ומשהו יותר סתום פטור אלמא בתר רוב אזלינן ולפ״ז טליתות משי ותחתיו פשתן להמחבר בט׳ ס״א פטור מ״ה ומ״ש ראיה מסוף סימן י״א בב״י ד״ה כתוב במרדכי דעור בכנף אפי׳ למ״ד בתר כנף אזיל (היא רב אחא מנחות מ״א ב׳) הכא מודה והיינו דבטל תפור מתחתיו למה שעליו ומיהו י״ל הטעם דאין לבגד כנפים עיגולין או חתכן ופטור כלל משא״כ כה״ג ואין להאריך עמ״ש באות י״ב:

ג׳ ציצית עמ״א. העתיק דברי הלבוש ומ״ש קודם שהתיר הקשר הוא קשר אחר החוליא עסי׳ י״א בט״ז י״ד ומ״א י״ט דקשר הסמוך לכנף עם החוליא שעושין כרוך בעלמא אין מתקיים עד שיקשור ב׳ קשרים אח״כ וכל שאין נדיל עם הקשר לאו ציצית הם וא״כ כל שהתיר הקשר עם חוליא אע״פ שנשאר ב׳ קשרים בכנף לאו עשייה כלל ולא נקרא תולמ״ה ושם יבואר יותר אי״ה. ומ״ש למה לי להתיר ציצית הנעשים בכשרות עא״ר אות ה׳ מזה. והנה בסוכה כה״ג שהניח מקצת סכך בפיסול שלא פתח הגג (יע״ש בסי׳ תרכ״ו) ומקצת בכשרות י״ל להלבוש נמי צריך אח״כ להסיר כל הסכך וי״ל דל״ד דכאן א״א אא״כ מתיר הפסולים דאי יטיל עוד ציצית כשרים י״ל אפי׳ נימא ד״ת אין עובר ב״ת דראשונים פסולים הם מדרבנן אסור וא״כ הוה כאלו צריך עשייה מחדש ומיקרי תולמ״ה משא״כ התם ואי״ה שם יבואר בסימן תרכ״ו מזה וכאן אין להאריך:

וטוב עמ״א. ב׳ פירושים בב״ח ולשון פוטר דאמר ר״ש היינו לת״ק אם הטיל בפשוטות וכפלה חייב להטיל בכפל ב׳ ציצית ור״ש פוטר ודי בפשוטות ותפרה חייב ולא יועילנה הפשוטות וע׳ תוס׳ מנחות ל״ז ב׳ ד״ה האי משמע כב״י. והא דאמר זיל רמי לה כי רבה בר רב הונא רמי בכפולים ב׳ ומצד הב׳ ב׳ אמר דהלכה כר״ש ורמי ד׳ בפשוטות. (אמר הכותב רש״י מנחות ל״ז ב׳ פירש פי׳ א׳ צרייה כפל טלית וקשרן חייטיה כפל טלית וחייטיה והקשה על פי׳ א׳ ממ״א א׳ י״ל ע״ש שיטת רבינו שמחה בהגמ״י פ״ג אות ב׳ דבצרייה לא עשה כלום ופטורה וה״ה אינך צרייה וחייטיה לא עשה כלום ופטורה לגמרי ומיירי בארוך מאוד שא״א ללבוש כן כלל כפי׳ נ״י ולקמן בראוי כך והבן. ורש״י נד מפי׳ א׳ לגמרי ואמאי לא פירש צרייה כפי׳ א׳ וחייטיה כפי׳ ב׳ וא״ש טפי דלפי׳ הב׳ רב דימי פליג ארב משרשיא והול״ל רב דיטי אמר ומיירי בארוך מאוד אלא דאזיל לשיטתיה דבעלת ה׳ חייבת ומפרש לאינך כן והבן). והנך רואה כוונת אדונינו המ״א ז״ל כי הע״ש הביאו א״ר ז׳ הקשה דבלא ברכה הא אסור בלא ציצית למר בעינן כפולות ולמר פשוטות די״ל דיעשה שם ציצית ד׳ בפשוטות וב׳ בכפל וב״ת ליכא כל שעושה משום ספק הלכה כמאן ליכא בל תוסיף עיין עירובין ק״א תוס׳ ד״ה ינתנו ובלולב והדס כו׳ והדברים ארוכים אין מקומם פה ולכן הקשה דהיה להר״ם לבאר איך נעביד ע״כ צריך ליזהר שלא לעשות כלל כפילה כ״א בתפרה מרוח אחת שפיר דמי. להטיל ציצית בכפל. באר הגולה ו׳ ט״ס וצ״ל מ״א א׳ ח׳ מ״ב יע״ש עיין לקמן ב״י ס״ס י״א:

הראשונות עמ״א. הכי משמע לישנא דהר״מ פ״א הט״ו מציצית שהוא לשון המחבר דאל״כ היה לומר בנתכוין לבטל כשר בחתך א׳ משתיהן ולהוסיף פסול בחתך אחד משתיהן אלא ה״פ לבטל דוקא חותך הראשונות דביטלם אפסלו הראשונות ולהוסיף פסול אע״פ שחתך שניות וראשונות בהכשר נעשו כיון בעוד שניהם קיימים פסולים תרווייהו ודלא כעט״ז ד׳ יע״ש ואע״פ שכתב הטור וא״א ז״ל לא חילק וכשר בכל ענין היינו לבטל ולהוסיף בחתך א׳ משתיהם ובתרתי פליג על הר״מ (עיין אות ט׳) מ״מ הכי משמע להר״מ ועב״י ובכ״מ משמע הכין ועיין ט״ז ט׳:

הראשונות עמ״א והוא דעת הרא״ש ובין להוסיף או לבטל כשר בחתך א׳ משתיהן להוסיף אם חתך הראשונות כשר באחרונה דתחלת עשיית האחרונות לא מעשה כלל דב״ת קאי וקציצת הראשונות זהו עשייתן של אחרונות וכ״ש אם חתך אחרונות דהראשונות תחלתן בכשרות וה״ה לבטל הראשונות וחתך א׳ משתיהן כשר ואפי׳ באחרונות וכרבא דב״ת כשר בא׳ משתיהן וה״ה בלבטל כשר א׳ משתיהן וכמ״ש הב״י פי׳ א׳ וחשבו לדוחק או יאמר כפי׳ מהרי״א שם דלבטל פשיטא כשר באח׳ משתיהן דעשייתן בכוונה לשם ציצית היה משא״כ הטיל לבעל ג׳ דכוונה לאו כוונה הוא דפטורה דאין לה ד׳ כנפות ומ״ש ברמזים ורבינו ירוחם פסיק לקמאי כשירות בבתראי רבותא בנתכוין להוסיף וארבא קיימי וה״ה בלבטל כן ומ״ש ב״י ד״ה והיכא דפסקינהו לבתראי נראה בכל גווני כשר בקמאי דכי מפליג כו׳ היינו לומר דאף את״ל לפלוגי בין הוסיף ובין לבטל כרב פפא הוא בחתך קמאי דבתראי בהוסיף כשר ולבטל פסול לרב פפא (לפירש״י ורא״ש) משא״כ חתך בתראי דלהוסיף כשר בקמאי לרא״ש ה״ה לבטל דקמאי בהכשר נעשו אבל מדברי הב״ח וט״ז לא משמע כן ואין להאריך ועא״ר אות ח׳. והוי יודע דבל תוסיף לעבור בזמנו לא בעי כוונה ושלא בזמנו בעי כוונה ועב״ח משמע דזמנו אפי׳ נתכוון לבטל קאי בב״ת ולא משמע כן בר״ה ואם הטיל בלילה בכסות יום (עסי׳ י״ח) י״ל הוי שלא בזמנו ונ״מ לעדות ועמ״ש בפתיחה כוללת וכאן אין להאריך בזה:

רובו עמ״א אף יש בפתוח שיעור טלית ואם פתוח אח״כ פסול משום תולמ״ה דפטורה היתה כמו הטיל לבעלת שלש:

ואין עמ״א וע׳ תפ״ט בספירה מחלוקת הרא״ש אי עושין ספק דרבנן לכתחלה ועמ״א תס״ז ג׳. והא דאין בטלין לגבי בגד עיין י״ג בט״ז א׳ י״ל דכאן ספק ידיעה וחשובים קצת וספק גמור לא הוי דהא בטלית דרבנן (להמחבר סי׳ ט׳ ס״א) יוצאין לרה״ר אלא דלא חשוב ספק גמור:

כסתומה עמ״א ועב״י ילפי׳ ציצית מכלאים ויש לראות לבדים אם חייב בציצית מ״ה ובקשרים אפשר כלל לא עי״ד סימן ש וש״א ובהג״ה וש״ך שם. גם מ״ש הלבוש כאן ס״ג דעור לא יקרא בגד דאין נארג ולבדים יוכיחו וי״ל להר״מ לבדים בגד בכלאים פוסק כאן דוקא צ״ו ולהר״ב בסי׳ ט׳ דשאר מינין חייב מ״ה פוסק בש״צ בי״ד ס״ב לבדים לא ומ״מ י״ל בלא״ה בגד לא מיקרי כ״א צ״ו ומינין אבל עור לא מיקרי בגד וצ״ע בה׳ טומאת כלים פכ״ב בר״מ מזה ואין להאריך:

פטורים עמ״א העתיק דברי ב״י וד״מ וא״כ ראוי בסרדא״ק שעושין חתוך לפניו לגמרי ומצד שמאל ג״כ לדעת הד״מ אין זה חייב בציצית ולפטור לגמרי אין נראה דדרש הוא לא מעיקר הלכה לכן יעשה ב׳ מומין וב׳ משמאל ורובו פתוח רוב הנראה לעינים דאל״כ יש מראית עין בברכה וציצית. וזופני״ש שלנו באמת יש לעשות בקאלנו״ר קצת עגול כי אין קפידא כ״כ ולא מפסיד נוי הבגד בכך ושייבלי״ך עם עורות אע״ג דמתחת פשתן בטל הוא כמ״ש המ״א אות ה׳ ובלעטני״ק צ״ע: