חוזר עמ״א עפר״ח ברשב״א בתשובה סימן צ״א משמע דחוב עליו שיתנה ויתפלל (דר״א אמר אין חוזר שא״צ ור״י אמר צריך) וכ״מ דעתו הרר״י המובא ובל״מ פ״י מה״ת ה״ו דלר״י חוב הוא דהיינו שיתנה כו׳ אבל בחידושי הרשב״א בשם גאון והביאו הב״י וכ״מ בח״מ פ״י מה״ת ה״ו דכתב דרך שלילה מבואר דחוב ליכא אלא רשות יע״ש ומלבוש משמע דחוב איכא. ויראה בערבית כה״ג בספק ודאי י״ל דאין חוב לחזור ולהתפלל דקבעו חובה בודאי לא בספק והנה יש ג׳ חילוקים שחרית ומנחה חוזר ומתפלל ומתנה ואם בשבת וי״ט בספק אין חוזר דאיך יתנה (דהך יתנה חובה לה עצהי״ט) ומוסף אפי׳ ר״ח וחה״מ בספק אין חוזר ול״ש תנאי. ואם התחיל אדעתא דחובה ונזכר שהתפלל פוסק דחצי חוב וחצי נדבה אין רשאי אבל התחיל בתנאי ונזכר באמצע שהתפלל י״ל דא״צ חידוש וגומר כך ובלבוש משמע שגומרה ע״י חידוש אפשר עצהי״ם עא״ר. ובתפלת ערבית להראב״ד בפ״י מה״ת ה״ו פוסק ולהר״ם אין פוסק עמ״א אות ג׳:

חוץ עמ״א עסי׳ ק״ח סעיף וי״ו דמוסף אין לו תשלומין מה״ט אף שבערבית יתפלל ח״י כ״ש שיזכיר ומוספין כהלכתן עט״ז ומ״א בק״ח ואם ספק לו אם התפלל או לאו ועבר הזמן אפשר דמשלימה בתפלה הסמוכה ויתנה ג״כ תהא לחובתי:

פוסק עמ״א מחלוקת הר״מ והר״א בפ״י מה״ת ה״ו יע״ש ובכ״מ ועמ״ש באות א׳:

נתחדש עמ״א ברכות כ״א א׳ אמר שמואל מצא ציבור שמתפלל אם יכול לחדש דבר הגיה הרי״ף כדי שתהא תפלתו תחנונים (ובגמרא דילן ליתא) ובדף כ״ט רבה ור״ז השמיט שם הרי״ף כי סובר דרבה ור״ז קאי אמצא ציבור כו׳ שיכול לחזור ולהתפלל ביכול לחדש דבר שתהא תחנונים אבל ג׳ תפלות הקבועות בלא חידוש נמי יתפלל (וי״ל מלת דל״א מיקרי ט״ס וצ״ל דמיקרי כו׳ וי״ל) עוד תי׳ דרבה ור״ז קאי נמי אמתני׳ וה״פ שאם הוא גברא שנתחדש ואפ״ה א״י כו׳:

אין ציבור כו׳ עמ״א ועב״י האריך וע׳ במאור ומלחמות: