מתפלל עמ״א וכ״כ הפר״ח בשמו דה״ה ערבית ומתפלל שחרית יע״ש ודע דאף עשרה שלא התפללו שחרית או מעריב מתפללין שתים ואין די להם במה שמחזיר הש״ץ התפלה להם ומיהו ודאי בעשרה שלא התפללו מנחה ומתפללין ערבית שתים אין לש״ץ להחזיר התפלה בשביל מנחה דלא תקנו אלא בזמנה שיחזיר הש״ץ הא בתשלומין לא מצינו חזרת הש״ץ וזה פשוט ועסי׳ רל״ד ורל״ה בזה:

ואם היפך עמ״א הקשה כט״ז אות ב׳ ומ״ש שאמר תחלה בלא אשרי משמע שסובר כב״ח ופרישה דא״א אשרי במנחה בהשלמה דלא כט״ז ולבוש שכתבו דאומר אשרי במנחה בהשלמה ושחרית ומעריב שאמר תחלה אשרי ואח״כ בלא אשרי. ולענין דינא אנו אין לנו אלא דברי המחבר ואפשר אם יתנה טוב יותר. וע׳ אות ה׳ מוכח דסובר כב״ח ופרישה:

נסתפקתי ספק התפלל שחרית או לאו ועבר זמן שחרית אם משלימה במנחה או לאו דשמא לא תקנו חז״ל דמשלימה כ״א בודאי לא התפלל אבל בספק לא נהי כשזכר זה בזמנה מתפלל ומתנה כבסי׳ ק״ז אבל עבר זמנה אע״פ ששגג גם זה לא תקנו השלמה על הספק וכעת לא מצאתי גלוי לדין זה:

שחרית שתים עמ״א פ״ט אות י״ד דכבר התפלל על דמו תו אינו פוסק ושכח ולא התפלל שחרית עד מנחה אם התחיל לאכול לי״א בפ״ט פוסק:

יאמר עמ״א ולמ״ש הב״ח וט״ז ג׳ לעמוד מתוך ד״ת לתפלה א״ש דתחנון לא ד״ת מיקרי לענין זה:

יאמר עמ״א הב״ח כתב אחר מנחה מיד אע״פ שיום א״ל אשרי וא״כ אם שכח ולא אמר קודם מנחה אין משלים אשרי ג״פ בכל יום אחר תפלת ח״י מנחה והמ״א כתב אחר ערבית בלילה א״ל אשרי וכ״ד מהרא״י בפסקיו נ״ט כהבנת ב״י רל״ד (עד״מ כאן) מה שאין כן אחר מנחה וביוה״כ בנעילה אומרים אשרי אחר מנחה וא״כ יתפלל עם הציבור ח״י ואח״כ יאמר אשרי ולהב״ח דוחה אשרי להתפלל עם הציבור דתהלה לדוד ג״פ בכל יום חיובא הוא יותר עסי׳ תרכ״ב ותרכ״ג לענין אמירת אשרי קודם מנחה שא״א אותו ואפשר דלא להוסיף על דברי חז״ל ג״פ כו׳ ויותר טוב להפסיק בין מנחה לנעילה דבין מוסף למנחה יש ס״ת עב״י ואי״ה שם יבואר ועט״ז שם:

הסמוכה עמ״א בג״ץ משמע דמוסף זמנה כל היום ולא עבר ב׳ זמנים ועמ״א משמע אף דעבר זמן מוסף דלאחר שבע פושע מיקרי כבסי׳ רפ״ו ומכ״מ מנחה מיקרי תפלה הסמוכה והנה ברל״ג למ״ד מנחה זמנה ער צ״ה ומוסף אם נאמר דאין זמנה רק עד תחלת שקיעה להנ״ץ כבר עבר מוסף ולהמ״א מנחה סמוכה מיקרי ומתפלל קודם צ״ה שתים א׳ מנחה וא׳ שחרית לתשלומין ומיהו אם נאמר מנחה זמנה עד צ״ה בהכשר דם נפסל בסוף שקיעת החמה אפשר מוסף גם כן זמנה עד צ״ה ואי״ה ברפ״ו ורל״ג יבואר עוד וע׳ במנחת כהן להר״א אפימינטיל בזה:

דע דק״ש בל״ח סעיף ז׳ הביא המחבר ב׳ דיעות אם יש תשלומין וע׳ לבוש כאן ונ״ץ פסק דיש לה תשלומין וראיה ביטל ק״ש ערבית כו׳ א״כ ג״כ בזמן הסמוך לא אח״כ כמו תפלה וא״כ אם שגג בק״ש שחרית משלים בערבית ראשונה לחובה ושנייה להשלמה אף לאחר חצות לילה אבל לאחר ע״ה לא ועא״ר אות ד׳ הביאותיו לעיל והך תפלה הסמוכה היינו כל שעבר ב׳ זמנים אע״פ שהתפלל א׳ עד״מ עבר ערבית ושחרית ולא התפלל ערבית רק שחרית אין משלימה לערבית במנחה ע׳ לבוש כ״כ בהדיא והטעם כמו שכתב התוס׳ ריש תפלת השחר דלא תקנו בזמן תפלה הסמוכה יע״ש:

והנה הא ודאי דשחרית אין לו השלמה במוסף כמ״ש הנ״ץ שם ויראה עוד טעם דאיך יאמר ומוספין כהלכתן ב״פ נראה כמוסיף עמ״א אות ט׳ וממ״א אין ראיה להיפך ועמ״ש עוד לקמן אי״ה מזה:

אם עמ״א ויתפלל כסדר מעריב ואח״כ מנחה ואח״כ שחרי׳ וכן לעולם ע׳ טור וב״י בשם האגור ועט״ז ט׳ ובכאן י״ל דהואיל ורשות בנדבה וחידוש י״ל כהלבוש שאין מזכיר באחרות יעלה ויבא. ועב״ח ופר״ח כי יש נמה פוסקים בה״ג ורשב״א כו׳ דמשלים כמה תפלות יע״ש ונראה לצאת ידי כולם יחדש דבר ויתנה כמו לקמן סי״א ויצא לכ״ע:

ושיחדש עמ״א למ״ש רמ״א ק״ז ס״ז א״כ אין שייך תשלומין למה שעבר דלא היה צריך אז לאותו דבר:

אין עמ״א דבמוסף מזכיר הקרבנות בפי׳ גם נ״ש רחמי נינהו משא״כ שחרית שבת וכדומה נתקן נגד ח״י דחול שייך ביה רחמי ע׳ ע״ץ ותוס׳ ברכות כ״ו א׳ ד״ה איבעיא יע״ש ואי״ה ברפ״ו יבואר עד אימתי זמן מוסף אי עד צ״ה או רק עד ביה״ש:

הזיד עמ״א הנה ברס״ג סט״ו (ט״ס סס״ו) הקהל קבעו שבת צריך לילך מביה״כ להתפלל מנחה הא בחול אף ע״פ שהקהל מתפללים ערבית לא הוי סתרי אהדדי דאין ניכר דתפלת ח״י דמנחה ומעריב שוים ה״ה הוא עצמו נמי מתפלל מנחה אח״כ בעדיין יום ולא הוי תשלומין ול״ש במזיד אין תשלומין דזמנה עדיין ולפ״ז בשבת כה״ג אין תשלומין אח״כ כתב דיש לדונו לשונג ובר״ח יזכיר יעלה ויבוא בשנייה לתשלומין וה״ה בשבת כה״ג דשוגג הוי ועא״ר ח׳ דיש לסמוך על לבוש בסעיף ט׳ (עט״ז ט׳) דשלא להזכיר בשנייה ר״ח דעדיין יום הוא ואין מוכרח:

כתב הפר״ח דאם התפלל במקום שראוי לספק שיש צואה שצריך לחזור ולהתפלל כבסי׳ ע״ו ס״ח ולא היה זמן תפלה תו א״כ הוי מזיד ואין לה תשלומין יע״ש והיינו דפשע כיון שראוי לספק שם יע״ש ופשוט הוא:

שסבור עמ״א שכחה י״א מזיד וטעה היינו שסבור שהתפלל ונזכר אחר זמן שלא התפלל ועט״ז י״ד אות י״ט והוי יודע דאותן מלאכות הנזכרים ברל״ב דאסור להתחיל קודם מנחה לכאורה אם התחיל ועבר זמן הוי פושע אלא דהב״י כתב כל שמחמת טרדא לא הוי פושע ומשמע אפילו התחיל באיסור יע״ש:

של שבת עמ״א צידד דאם לא הזכיר שבת בשנייה דאין מחזירין (דלא כט״ז אות ח׳) ותדקדק בדבריו ותראה דה״ק מדכתב הטור בתכ״ב שכח יעלה ויבוא בר״ח מנחה י״א דא״צ להשלים ול״ד לשכח מנחה בשבת כו׳ הכוונה דגם תפלת ח״י אין השלמה לשבת ותי׳ דשפיר השלמה דשייכי לשבת אע״ג אי לא הזכיר של שבת ודאי לא יצא כבסי׳ רס״ח ס״ד והם דברי הרא״ש בת״ה כ״ו ב׳ ותוס׳ שם כתבו בע״א יע״ש היטב וא״כ כ״ש שכח מנחה בע״ש דתפול הקושיא מה מרויח דז׳ ברכות אין השלמה לח״י של חול אלא דאפ״ה מהני השלמה כ״ש די״ל דיעבד מהני השלמת ח״י בשבת לשל חול. והתוס׳ שכתבו שם ע״א דמוסף אין השלמה שעבר יומו לשיטתיה ע״כ או ישלים בליל י״ט ב׳ וכדומה ומ״מ קשה באמת לטור למה מהני השלמה ז׳ ברכות לח״י ועא״ר אות יו״ד ולמ״ש מיושב קצת. עוד כתב המ״א דאם לא הזכיר ר״ח כו׳ כי בכ״ג כתב בשתיהן שאין חוזר דבתר תפלה העיקרית אזלינן והמ״א הכריע במנחה ע״ש דאין חוזר מטעם דח״י שייכים מה״ת בשבת ג״כ ובלא הזכיר יעלה ויבא דחוזר. די״א בליל שני חוזר שכבר הזכיר כו׳ (ומ״ש על הב״י תכ״ב ע׳ ברכות למ״ד ב׳ ד״ה לפי סיימו ולא נראה לחלק דלישנא דלא שנא משמע דאין לחלק כלל בין חסר למלא ואי איתא הא י״ל בליל שני ואי״ה שם יבואר) עמ״ש בט״ז אות ח׳ מזה:

ואם לא הזכיר יעלה ויבא במנחה ר״ח יום א׳ ומשלים בלילה ולא הזכיר בשנייה דהשתא ממ״נ לכ״ע אזלינן בתר תפלה העקרית וחוזר ולהמ״א ג״כ דהא כבר הזכיר ר״ח. אלא שראיתי להפר״ח ז״ל כתב דאין חוזר דאם לא היה ר״ח בליל שני לא היה מזכיר בתשלומין ר״ח דיו לבמ״ה כו׳ וכמו אם לא הזכיר בתפלה א׳ אין חוזר כ״ש תשלומין וכ״ד רבו של כ״ג מוהרי״ט ז״ל וכן דעת מוהר/׳ש יונה ז״ל יע״ש ואפשר שגם המ״א יודה לזה. וכה״ג הזכיר בא׳ ולא בשנייה או להיפך יצא דל״ש כאן גילוי דעת פר״ח שם, ואי״ה בתפ״ב יבואר עוד. ול״ד למ״ש הר״ב הזכיר בשנייה ולא בא׳ צריך לחזור אע״ג דצריך להזכיר בשתיהן הוא טעה וסבר בתר תפלה עיקרית אזלינן והוא גילוי דעת כו׳:

ואינו עמ״א ע׳ רש״י ברכות כ״ו ב׳ ד״ה ואינו יע״ש הבאתיו בט״ז אות י׳. ועד״מ תכ״ב בזה ואין להאריך:

לא עמ״א ירצה להמחבר בס״א אם היפך כו׳ סובר דאין נ״מ בפועל כ״א בכוונה תליא מילתא א״כ לקולא נמי אם אומר שכיון כראוי ראשונה חובה ושנייה תשלומין וטעה בשתיהן יצא דלא כט״ז אות י׳ אבל שגג ונתכוין ראשונה תשלומין לא יצא כמש״ל:

בתורת נדבה עמ״א ע׳ תוס׳ ברכות כ״ו ב׳ ד״ה טעה וטור תכ״ב ובשבת כתבנו דאין להתפלל בנדבה בספק ועמ״ש אות ח׳ בט״ז ולכאורה בשבת א״א נדבה:

וה״ה עמ״א ודאי אם לא הזכיר י״ט ושבת בתפלת ח״י לא יצא אלא דאין מרויח מה שאין כן כשעדיין י״ט כו׳ עמש״ל: