בתפלת מוסף עמ״א הביא רק ט״א דר״ח בר פדת עט״ז מ״ש שם דלכאורה לדידן רק ט״א עיקר ומ״ש בשאלה היינו להתחיל שחרית כל מה דאפשר לתקן אם יתחילו במנחה. וברל״ו אות א׳ דבמעריב מכריזין אף על הניסים כ״ש טל ומטר או משיב הרוח ומוריד הגשם אלא בערבית לית כ״ע תמן ור״ח בר פדת אפירכא תנינא קאי ויזכירו בבוקר ועב״י:

שיכריז ש״ץ עמ״א מקיים הגירסא יכריז ש״ץ בתפלה בלחש ומש״ה שינה ולא כתב יזכיר דיזכיר שיאמר בקול רק משיב הרוח ומוריד הגשם שישמעו הקהל ויזכירו וכדי דילפון שרי להשמיע קולו ע׳ סי׳ ק״א מ״ב. והוא דברי המרדכי בפ׳ א׳ ודברי אבי העזרי אלא שסובר המחבר שיזכיר ש״ץ בלחש משיב הרוח ומוריד הגשם ומכ״מ כעין הכרזה בקול רם דאל״ה הוי אגודות ומנא ידעי הציבור אם אמר כבר כו׳ וא״ש דהמחבר התחיל וסיים בלשון המרדכי ועב״ח הקשה ולמ״ש המ״א א״ש ועט״ז וי״ו ולמ״ש א״ש. ואפילו ש״ע בשנת שי״א בשבת אין איסור להפסיק כבסימן קי״א אפ״ה מתחילין רק במוסף ואפילו טעה והכריז בשחרית אין להתחיל רק במוסף לדידן נ״ל. הביא דברי הב״ח דלרמ״א אפילו הזכיר והכריז הש״ץ בקול רם בלחש אין לציבור להזכיר כ״א במנחה וכ״מ בס״ג דלדידן מפסיקין במנחה ולא יכריז הש״ץ בלחש בקול רם רב להושיע מכלכל וישמעו שפסק ש״מ כו׳ ובני יישובים ימתינו עד שבע כבסי׳ רפ״ו דכה״ג חזקה על הציבור כו׳ ע׳ מנחות ס״ח הרחוקים מותרים מחצות ואילך. ויראה אף בהפסקה ימתין אף די״ל בטל יחיד מזכיר עט״ז אות ד׳:

וכן עמ״א ע׳ מ״ש במ״א אות ז׳ אי״ה מזה ועמ״ש בט״ז. ובימות הגשמים א״א כ״א משיב הרוח ומוריד הגשם אף בני ספרד עטו״ר וב״י. ואמנם מ״ש בני ספרד אומרים משיב הרוח ומוריד הגשם נמשך אחד הב״ח (לתרץ מלת אף בטור) ועב״י וצ״ע דבגמ׳ אמר ר״ח בימות החמה אם אמר משיב הרוח אין מחזירין ולכתחלה לא יאמר רק טל אף בני ספרד וז״ש הר״ב בימות החמה אף להמחבר וכ״כ הלבוש והמ״ץ אות ו׳ ולהב״ח והמ״א לבני אשכנ״ז כן ולהמחבר קאי הכל אימות הגשמים בין אמרו או לא אמרו וצ״ע. וכ״ה בר״מ ס״ס אהבה אות ב׳ מוריד הטל לבד:

אין עמ״א ועס״ס רכ״ד (ט״ס רצ״ה) וע׳ אות ח׳ בדברים המחזירין אם סיים הברכה אומר שם ודברים שאין מחזירין אם נזכר קודם שאמר השם אומר אותו כמו על הניסים אבל טל ורוח מיד שאמר כמה דברים אפי׳ לא אמר השם א״א אותו כלל:

ששמעו עמ״א ועט״ז אות ט׳ בזה כתב בע״א במ״א תפ״ח אות ד׳ אם יחיד איחר מוסף עד ששמע מש״ץ לא יזכיר עוד גשם. ולפ/׳ז יחיד הדר בישוב ימהר להתפלל מוסף קודם הקהילות דלא להפליג נפשיה מציבור כפי הנראה דבש״ץ תלוי אע״פ שלא שמע ממש עמ״א אות ב׳ מזה. וע׳ לבוש שש״ץ פוסק בחזרה ובלחש מזכיר כמו קהל עמש״ל עמ״ש בסימן קכ״ו בט״ז ומ״א מזה:

ואפי׳ עמ״א ומסתברא אפי׳ ארץ אשכנז ודידן שצריכין מטר בין פסח לעצרת אם הזכיר חוזר ודוקא בשאלה אין חוזר כבסי׳ קי״ז ס״ב ותבלין יש לזה דשם דוקא כשצריך כמ״ש המ״א ד׳ וניתן להאמר בש״ת אם אמר בברכת השנים אין מחזירין משא״כ הזכרה לא ניתן להזכיר כלל כי בתר רוב העולם גרירא חוזר:

טל עמ״א והזכיר רוח אין מועיל לגשם עמ״ש בט״ז אות י״א:

ואפי׳ עמ״א דבדברים שאין מחזירין אם סיים ואמר השם אין חוזר ולא אומרה במקום ההוא ואם לא אמר השם חוזר למקום הראוי בשאלה ובן בעל הניסים תרפ״ב חוזר היינו למקום הראוי ול״ד למשיב הרוח דיאמר במקום שנזכר כי אין לה קבוע רק בברכה ששקולה כתחיית המתים וכרא״ש עב״י משא״כ באינך חוזר למקום הקבוע. והוי יודע דלכאורה מב״י משמע דאם אמר משיב הרוח ומוריד הטל וקודם שאמר השם נזכר א״צ לומר שם מוריד הגשם אבל מהמחבר ס״ה משמע אין מחזירין הא כל דלית חזרה יאמר שם ומהרש״ל חילק ואמר בדברים שחוזר אע״פ שלא התחיל אתה קדוש חוזר ושאני בהמ״ז דכלהו ג׳ ד״ת דאלת״ה אף בדברים שאין חוזר יאמר שם כמו יעלה ויבא בר״ח ולכאורה קושיית מהרש״ל עצומה וההיא דטעה ולא הזכיר בעבודה ע״כ שהתחיל במודים וא״כ לית הוכחה דהרר״י ועב״י שיש ג׳ או ד׳ שיטות בזה ותבין וצ״ע:

שטעה בהם עמ״א יש כאן קצת עיון כי הנראה מאבי העזרי בטור דלא הזכיר גשם אין חוזר לראש הברכה ורא״ש סובר אומר במקום שנזכר כפסק המחבר בס״ו ואם הזכיר גשם בימות החמה אם לא סיים חוזר לראש הברכה (אע״ג ג׳ הך חזרה הוי משום דלא מינכר כשיאמר כך מכלכל כו׳ ואף רב להושיע מכלכל לא רצו לסמוך ע״ז רק שיאמר מתחלה ומ״מ לאו חזרה ממש שיאמר שחוזר לראש התפלה ול״ד לק״ד ס״ה שח ופסק באמצע ברכה שחוזר לראש התפלה דהתם כיון שצריך לחזור לראש הברכה מטעם חזרה תו ג׳ ראשונות כחדא הווין) ולפ״ז בטעה באמצע ברכה אף בג׳ ראשונות חוזר רק למקום שטעה ויאמר משם על הסדר. ודוקא טעה בחתימתן אז צריך לחזור לראש התפלה והמעיין בתוס׳ ברכות ל״ד א׳ ד״ה אמצעיות כתבו זכרנו ומי כמוך וכו׳ יחזור לראש התפלה (והמ״א השמיט זה דלדידן אין חוזר באלו כמבואר תקפ״ב) אלמא לדידהו באמצע נמי כחדא חשיבי מ״מ חוזר לראש התפלה וכן בסי׳ קי״ט ס״ג ומ״א ה׳ טעה באמצע חוזר לראש הברכה וממילא בראשונות חוזר לראש ועא״ר כאן שוב הבנתי מדברי הלבוש לקמן קי״ט שכ׳ לא אמר טל ומטר כו׳ חוזר לראש הברכה יע״ש ולמה יגרע מלא הזכיר גשם לאבי העזרי (ורא״ש ל״פ אלא אומרה במקומה ולא להוליד פלוגתא חדשה) אלא בקי״ט מיירי שהתחיל ברכה שאחריה אז חוזר לראש הברכה וממילא בראשונו׳ חוזר לראש התפלה אבל לא התחיל בברכה שאחריה חוזר ממקום שטעה והבן זה וע׳ סימן תקפ״ב בלבוש ועפר״ח שם אם טעה ואמר כל השנה המלך הקדוש המלך המשפט אין מחזירין אותו יע״ש בזה:

לדידן עמ״א דלבני ספרד שאומרים טל בחמה לא יצויר דין ירושלמי בגשמים אבל יצויר בשאלה:

עד עמ״א והיינו לבני ספרד ועמ״ש באות ג׳ ולדידן עד מכלכל בכלל וכמ״ש המ״א י״ד:

ג״פ עמ״א לכאורה וכן בשאלה היינו נמי כמו בהכרזה וצריך שיאמר יותר מצ״פ ועט״ז אות י״ג מ״ש בזה יע״ש:

הרי עמ״א ועט״ז י״ג ופרישה תי׳ זה באופן אחר:

עד עמ״א ושל״ה חולה לדידן בפסח אין מועיל ובעצרת מועיל ועא״ר י״ד פסק כשל״ה עמ״א תקפ״ב א׳ אם בהמלך הקדוש מהני צ״פ דלא מהני ופר״ח שם כתב דמהני יע״ש ואי״ה שם יבואר: