הסכים לרמ״א דלא כט״ז. והפר״ח הסכים לט״ז ועיין ר״מ פ״י מתפלה יע״ש. והרוצה נדבה אין מוחין בידו. אם אמר כל השנה המלך הקדוש המלך המשפט דעת הפר״ח בתקפ״ב דיצא דיעבד יע״ש. ואם אמר כל השנה האל המשפט יצא ובפר״ח כאן משמע אפילו לכתחלה יע״ש ומיהו אין לשנות ודיעבד יצא:

כתב א״ר כאן אות ב׳ משם הרד״א על הצדיקים וחסידים (ופליטת סופריהם וגירי הצדק) ד׳ מדרגות כי צדיק עדיף שלא חטא מעולם וחסיד שחטא ועשה תשובה וז״ש דוד שמרה נפשי כי חסיד אני והקשה דמשמע בש״ס דחסיד עדיף מצדיק ובר״מ ס״ס אהבה אות י״ג על החסידים וצדיקים יע״ש. והנה י״ל צדיק מעיקרא משמע שלא חטא אבל חסיד הוא שורשו תוספת כמ״ש הקונקורדנסיוש בשורש חסד שפירושו תוספת (יהיה) טוב או רע. ובעל תשובה צריך לתוספת כי צריך סייגים וגדרים יותר מצדיק וכן חסיד גמור עושה לפנים משורה וז״ש שמרה נפשי כי חסיד אני כי הבריא א״צ כ״כ שמירה כמו החולה שיתרפא וא״ש הטעם ואי״ה בספר המגיד יבואר עוד. תהלים פ״ו ב׳ יע״ש בר״מ. המעיין ברד״א משמע דל״ג זקני ופליטת. ובר״מ ס״ס אהבה ג״כ ד׳ כתות וב״י כלומר יע״ש ואלו גרס זקני א״צ כלומר אלא דמ״ב תיבות ליתא כ״א דגרס זקני יע״ש ובספר המגיד אי״ה אבאר: