ובש״ת עמ״א מלשון המחבר בשאר ברכות דוקא אם צריך ובש״ת אפי׳ על העתיד רשאי לבקש שלא יחסר לחמו עא״ר ב׳:

ובברכת עמ״א בשם ב״ח דש״ת דומה לשאר ברכות לענין זה דבאמצע אסור לשאול בלשון רבים ומיהו ציבור בעצמם אומרים באמצע כמו סליחות:

בין עמ״א בקכ״ב (ט״ס רק קנ״ב) ס״ב ועב״י שם בשם הרר״י שי״ל יהיו לרצון מיד אחר י״ח וכן ציין באר הגולה שם אות ג׳ וזה דלא כמ״ש הרר״י כאן ואי״ה שם יבואר:

בברכה עמ״א וזה הדין הד׳ של רבינו יונה החילוק בין תחנונים של אחר התפל׳ אפי׳ לצורך יחיד רשאי להאריך כיוה״כ ועיין נ״ץ ושאר פוסקים ומ״ש מהרי״ל רבים צריכים כאות ב׳ דציבור שרי:

אם עמ״א בק״ד במ״א אות ו׳ וקי״ד אות ט׳ ושם כתבנו החילוק בטעה באמצע ולא סיים הברכה חוזר למקום שטעה לבד יע״ש:

רק עמ״א אבל כ״ז שלא סיים ברכת רפאנו אומר ענינו וכ״כ הט״ז אות ד׳ ודברי הלבוש כתבתי בט״ז מזה ועמ״ש באות ז׳ בהא דצריך לומר על הסדר אי הפירוש משום ענינו או על הסדר של ח״י ברכות:

ענינו עמ״א מה שכתב בעבודה א״י ואנן קיי״ל בדברים שאין מחזירים אם סיים ש״ת תו אין אומרה וכמ״ש הט״ז אות ד׳. ומ״ש בענינו בין סלח לראה נא הנה בט״ז כתבנו קצת מזה והנה הצידוד הוא בב׳ פנים או דענינו צ״ל ג״כ על הסדר או ענינו לא איכפת לן כ״כ דהא אם לא אמר כלל אין מחזירין ואיך יעכב סדרו (וכתבנו בט״ז עוד טעם כי ח״י על הסדר עולם נתקנו משא״כ ענינו רק סמך בעלמא ולא נהוג תמיד רק בתענית) והשתא מיבעיא ליה אם צ״ל ענינו אחר ראה נא כי סדרו מעכב או סדרו אין מעכב דאין מחזירין ג״כ. אלא דעדיין יש לצדד נהי סדרו אין מעכב מ״מ סדר ח״י מעכב וכמ״ש באות ו׳ דאם סיים רפאנו יצטרך לומר פעם שנית רפאנו והיינו שלא יהא הפסק בין רפאנו לגואל כ״ש כאן שיש הפסק בין סלח לרפאנו. וקשיא מה יועיל שיאמר שנית ענינו ואם לומר שיחזור ויאמר סלח ג״כ זה לא ניתן להאמר ועוד מה כל שכן. ואם נאמר דאסידרא דח״י ברכות ועם ענינו קפדינן הוי א״ש וכ״ש הוא ששם אמר רפאנו אחר סלח כו׳ אלא די״ל אסידרא דח״י קפדינן לא ענינו וכמ״ש דאין מחזירין כ״ש דלא קפדינן אסידרא וכעת לא הבינותי דברי האדון ז״ל בזה. עמ״ש בט״ז ד׳ מדברי הפר״ח בזה יע״ש מ״ש לעיין ביה בדבריו: