ג׳ פסיעות עמ״א והג׳ פסיעות אם הם ברגל א׳ פסיעה או בב׳ הרגלים עב״י ולבוש וא״ר אות ח׳ דהמנהג בב׳ רגלים:

ואחר עמ״א בט״ז אות ח״ט. ע׳ א״ר אות ט׳ בשם ל״ח שיש חוזרין ג׳ פסיעות ומקפידין שלא ילך א׳ ויפסיק ומפני כן חוזרים מיד למקומם ועוברים על שיעור המפורש דימתין עד שיתחיל הש״ץ יע״ש:

לצד עמ״א ולפ״ז מוכרח הוא ג״כ בעקירת רגל מה״ט באות י׳ דכאן ודאי ל״ש כ״א זה הפעם וי״ל בפסיעה ל״ש חולק לימין אדרבה מרחיק הוא משכינה ומהראוי שיפסיע בימין תחלה ע״כ נתן שם ט״א:

שלום עמ״א ועל כ״י יאמר בשהופך למזרח ועיין לבוש וא״ר אות ג׳:

יעמוד עמ״א ועא״ר ד׳ משמע דפוסע בב׳ רגליו יע״ש ואין מוכרח דאפשר אח״כ מכוין רגליו על עמדו עד שיתחיל ש״ץ:

ולא עמ״א הכ״מ פ״ט מה״ת ה״ד שאין חייב לחזור למקומו ואם רצה עומד במקומו אבל למ״ש הב״י ו׳ פסיעות חוזר למקומו ומ״מ בשביל הקפידא לא יחזור מיד לעבור השיעור המפורש כמ״ש אות ב׳:

והש״ץ עמ״א הועתק מב״ח ככלב שב כו׳ ממש שנראה שעשה אותה עבירה פ״ש וחוזר ומתודה עליהם ובאמת בתר״ז פסק כראב״י וליכא ככלב והב״ח כתב דאין להתוודות אם לא שינה וצ״ע דפסקינן שם דמשובח. ומ״ש מדינא שרי ברשב״א אין הכרע וי״ל דממתינים ד״א מדינא יע״ש והנה להב״ח הא דסי׳ ק״ה ד״א די מאחר שצורך להתפלל שנית משא״כ לט״ז אות ג׳ משמע שם יותר נראה כמבזה תפלתו ראשונה וי״ל דשם אין חוזר על מקומו הראשון רק עומד במקום שפסע ומתפלל שנית לכן הראיה רק מה שמצינו שם ד״ת הוי הפסק ה״ה כאן כמ״ש הט״ז אות ג׳ ואות ד׳. ועמ״ש באות שאח״ז:

כשיעור עמ״א הביא דברי הב״ח דיחיד אין די בד״א ועמ״ש באות הקודם:

אסור עמ״א ועט״ז אות ה׳ הנה הלבוש ס״ז ב׳ טעמים ובחר בטעם א׳ דלב׳ כל שרוב הציבור מתפללים למזרח אסור להחזיר פניו למערב וכדומה ואמנם מ״ש כשמתחיל הש״ץ ח״י כשסיים הש״ץ די שהרי הר״ב אומר כן ואיסורא עד קדושה נמי אינו כן רק מצוה ממובחר כשהתפלל כבר יעמוד ג״כ פניו למזרח לב׳ הטעמים:

רגל עמ״ש באות ג׳ די״ל פסיעה אין כבוד ולתי׳ הב׳ שפוסק כעבד מרבו ג״כ שייך כבוד לימין דשכינה ואפי׳ איטר פוסע בשמאל דעלמא:

בקול עמ״א וכ״ה בלבוש ס״ג ומקורו בתה״ד י״ג יע״ש ועט״ז אות ט׳ והש״ץ בב׳ וה׳ אסור להסיח קודם קדיש תתקבל כמ״ש בט״ז אות ט׳ ומיהו ביום שיש מוסף נגמר התפלה בשחרית רשאי להפסיק אח״כ ופשוט הוא:

אין צריך עמ״א דאם רצה רשאי ואע״פ שאין אומרים תחנונים דג׳ פסיעות לא תליא בתחנונים ולא ביהיו לרצון עמ״ש בט״ז מזה:

פוסע עמ״א בשם לבוש וכללא הוא דהא בהא תליא כשמתפלל בלחש א״א אלקי נצור בחזרה דבשביל הציבור אומר תתקבל כו׳ א״כ למה יפסע עתה שנראה שנשלם ועדיין לא נשלמה עד הקדיש תתקבל משא״כ כשלא התפלל בלחש אומר אלקי נצור אח״כ בלחש בשביל עצמו ותפלת ח״י שהתפלל עולה בעדו ובעד הציבור פוסע תחלה ונפטר כעבד מרבו בשביל עצמו וגם על התחנונים ובקדיש פוסע בשביל הציבור:

יהיו לרצון עמ״א וגם אלקי נצור א״א כי תתקבל קאי על זה משא״כ כשלא התפלל בלחש כמ״ש באות הקדום: