ותפלת מנחה עמ״א במנחה של תענית ד׳ צומות ואפי׳ בה״ב וכדומה אומרים אלהינו במנחה הואיל וראוי. לנ״כ מדינא אלא שא״א נ״כ דלאו ימי שמחה ושאני מוסף יוה״כ דיום מחילת העון הוא הוי שמחה עיין קכ״ח סמ״ד (ובלבוש נתב דלא פלוג א״י למה הוצרך לכך הא מבואר לעיל שאין ימי שמחה ואף להלבוש אם עלה במנחה דתענית אם עלה לא ירד וכ״ש לדידן בשחרית בחול אפשר אם עלה לא ירד ובמנחה בחול ירד וכ״כ הפר״ח כמבואר בס״ב ביוה״כ לא ירד) ואם מתענין עד חצות כתב המ״א למ״ש רמ״א ס״ב במנחה יוה״כ אומרים או״א כיון שהדבר ידוע ה״ה כאן והא דבעשי״ת א״א או״א שכ״א אוכל מתי שירצה אבל במקום שקבעו תענית ציבור עד חצות ומתפללין מנחה מיד בשש ומחצה הדבר ידוע והא״ר חולק שאין זה ידוע כ״כ יע״ש :

סמוך עמ״א מנחה של חול בעוד יום גדול ולכך לא מחלפא כו׳ מכאן לכאורה משמע דשתוי מ״ה אסור דאל״כ הוי גזירה לגזירה ואפי׳ נאמר כולהו חדא גזירה מ״מ מ״ש מנחה כל ימות השנה ירד ומנחה דיוה״כ לא ירד אידי ואידי דרבנן הוי אלא נאמר בצירוף הטעם דהדבר ידוע משמע הא שאר איסור דרבנן אם עלה ירד ועמ״ש בקכ״ח מזה באורך בסוף הסי׳ בט״ז. וע׳ מ״א תרכ״ג אות ג׳ בנעילה אפי׳ שוהה עד הלילה אומרים או״א (כיון די״א דעולים לדוכן) יע״ש :