מותר עמ״א והוא מר״מ ז״ל פי״ט שבת ה״ך ועיין מ״מ שם שיש שסובר טעם היתר ציצית בשבת ברה״ר משום דחיית עשה לל״ת אמרו הר״מ שאין עשה שאין בה כרת דוחה שבת ומשמע שאלו היה כרת היה דוחה שבת והא שבת עשה ול״ת שיש כרת אלא רבותא קאמר דאין כרת אפילו ל״ת שיש כרת אפי׳ ל״ת לבד אין דוחה ע׳ מהרש״א ומהרש״ל ביבמות בשיטה עליה ותוס׳ זבחים ל״ג ב׳ ד״ה לענין מלקות ובס׳ ש״ה הארכתי:

קטן עמ״א אין בידי כעת תשובת רמ״א וטלית קטן י״ל אשמועינן דל״ת דלאו עיטוף הוא וא״צ ציצית ע׳ סימן א׳ קמ״ל. ודע טליתות שאר מינין להמחבר בסי׳ ט׳ ס״א דרבנן אפ״ה יוצאין כיון דמדרבנן חייבים נוי בגד הם והנך רואה בסימן יו״ד ס״ז בספק תורה דעכ״פ מדרבנן חייבת (אף לר״מ פ״ט מט״מ) גרע טפי ואין יוצאין לרה״ר ומשם משמע כ״ש טלית שאין בו שיעור דאסור דציצית חשיבי ויעשה בבגד אחר ולא בטילי:

והוי יודע שאני מסופק אם היוצא בטלית כלאים בשבת די״ל דחייב כרת וסקילה שאין דרך מלבוש דאסור הוא ועיין רש״י שבת קל״ט ב׳ ד״ה חייב דאין מצוייצת כלל לבושיה הוא והוכרח לזה דאל״כ לא תקשה מידי דילמא חייב משום הטלית אלא מדאמר רב הונא בטלית שאין מצוייצת כהלכתה הא שאין מצוייצת כלל פטור וא״ל דילמא רבותא שאין כהלכתה ול״ת לר׳ ישמעאל קיים ג׳ מצות וידחה עשה לל״ת (דו״א) והתם הטעם כר״י שבמרדכי עט״ז ומ״א ח׳ דבשבת הותר מ״ה עכ״פ מה שאין כן בכלאים ועמ״ש בפתיחה והבן:

תכלת עמ״א לכאורה קושטא קאמר דאין מעכב וד׳ חוטין צריכין מ״ה אף עתה ואה״נ דאי מעכב בטילים הם לבגד כמ״ש הרא״ש ז״ל בתשובה כלל ב׳ דכה״ג כ״ע מודים דהויין בטילי דל״ש חוטי ציצית חשיבי כה״ג:

על כתיפיו עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה:

מחזקתה עמ״א ואזיל לשיטתיה בסי׳ ח׳ אות י״א והם דברי הלבוש דלא הטריחוהו לבדוק בכל פעם ול״ד לברכה שהיא פ״א ביום והמ״א הוסיף בה ומלבוש נמי משמע שאם הסיח ולובש שנית שא״צ בדיקה יע״ש:

דגדול עמ״א בזה״ז אין לנו רה״ר עיין שי״ן גימל (ט״ס ש״ב) סעיף י״ח ושמ״ה סעיף זיי״ן מזה:

ואפילו עמ״א ובשם ב״י ושם ב׳ תירוצים א׳ דאפשר הפשיטה גנאי וזה א״א ברמ״א דא״כ היה להשמיענו רבותא וכ״ש קטן שתתת בגדיו וע״כ בחר בתי׳ ב׳ דטלית שלהם היה מלבוש ולא גזרו בכרמלית ה״ה עתה וע׳ סימן יו״ד במ״א אות י״א דלא דמי לכאן והבן:

כבוד הבריות עמ״א מ״ש עכ״ל הב״י לאו לכוליה מילתא כי ותדע כו׳ לא הובא בב״י אלא הוא לשון המרדכי סובר המ״א דלא כט״ז אות ה׳ ולא כע״ת אלא איסור דרבנן איכא בשבת ומרדכי בשם ר״י מ״ה קאמר דליתיה למ״ש הר״ר שלמה מטרוי״ש דעובר בעשה אבל יכול להיות מדרבנן אסור ודלא כתשובת אשכנזית דמתיר דל״ד כרמלית ליושב בקהל והא דלא ציין המ״א בהמחבר דשם י״ל איסור תורה אלבישה רמיא כהר״ר שלמה מטריוש ומ״מ השהייה במה שאין פושט הוא שוא״ת (ול״ד לכלאים ובחדושינו ברכות כתבנו מזה דף כ׳ א׳ יע״ש). לכן ציין הר״ב דמתיר ללובשו דהוי מעשה ואמאי מתיר משום כ״ה מעשה בד״ת ע״כ בשבת אין איסור תורה: ומ״ש משבת קל״א ריש ע״ב דפריך ציצית לר׳ אליעזר אמאי לא דחיא שבת ואמאי אם צייץ טליתו חייב ופירשו בתוספו׳ דמצי למילף מסוכה יע״ש ד״ה ושוין והיינו הואיל דיש למילף דדחי שבת א״כ חייב הוא משא״כ לדידן דודאי לא דחי לה אין עובר כלל יע״ש. והקשה המ״א דאמאי בחול אסור הא הוי שוא״ת ולא ס״ל תירוץ הט״ז אות ה׳ יע״ש. והעלה די״ל בין גנאי קטן לגדול בשב וא״ת אבל דרבנן אף גנאי קטן דוחה כ״ה. והוליד מזה דבחול ברה״ר בטלית קטן גנאי גדול א״צ לפושטו דשיא״ת כו׳ (אבל לא טלית גדול שלנו) והא דנקט המחבר בשבת לרבותא שוא״ת וגם כרמלית וא״י אמאי לא דהמחבר בטלית גדול שלנו מיירי. ומשמע נמי דציצית שוא״ת לא זו שא״צ לפושטו אפי׳ אם נפל מעליו ברה״ר המלבוש עם ציצית ורואה שנפסק מותר ללבוש בחול אף שיש לחלק בין שוא״ת דעושה פסח דמטמא שאין עושה מעשה בביטול העשה ובין לובש מלבוש בלא ציצית ועיין ר״מ פ״ג מציצית הלכה יו״ד והמחבר בסימן ט׳ סעיף י״ז הביאו אין מכאן סתירה דל״מ אם נאמר ציצית לאו שוא״ת דלא כתוס׳ יבמות צ׳ ב׳ אלא כמרדכי דכי עובר בלבישה מיד בחול דעשו להם ציצית אמר רחמנא ובשבת לית כאן עשה כלל דעשו ואפי׳ נאמר דמרדכי כתוס׳ ממש נמי י״ל ובספרי שושנת העמקים כלל ו׳ הארכתי בתכלית האריכות וכאן אקצר:

ומ״ש בשבת א״צ למהר כו׳ הוא דאיסור דרבנן ובחול איסור תורה ועי״ד ש״ג ס״א בהג״ה וא״צ למהר לצאת בכלאים דרבנן ועי״ד שס״ב ס״א בהג״ה כהן בביתו יע״ש ולא הוי התם שוא״ת דשהייה חשיב מעשה כמו כלאים ומ״ש דאם ידע מאתמול שפסול אסור ללובשו כ״מ מתשובה אשכנזית הובא בב״י דאם הולך לביה״כ ומצא ציצותיו פסולים הא ידע מאתמול לא מתירין ושנ״ה שם ס״ב וס״ג בהג״ה ביה״כ דוקא נשאר בשבת ושכחו ולא עירבו יע״ש ועב״י כתב אם ידע בכרמלית שהיו פסולים קודם שיצא לא קנסינן כי לא מחייבין לבדוק משמע דאם ידע ודאי מקודם צריך לפשוט אפי׳ בגנאי גדול וזה יותר חידוש ממ״ש המ״א ומ״ש אם אין נמצאים ציצית בחול כמו בשבת דהתורה אמרה שיעשה ציצית ואם אין אנוס ועא״ר פקפק בזה ולעיל סימן י״ב כתבנו ג״כ דנראה כמ״א וה״ה טלית דמחוייב רק בדרבנן בחול כמו בשבת. ומ״ש יתן במתנה לצורך שבת עא״ר דזה הוי לצורך שבת. ומ״ש דכ״מ משבת להפקירן כאן לא הטריחוהו להפקיר דיזכה בו אחר ושם איירי אי חובת טלית בהכרח לקטן או עכו״ם וקטן במ״ע אין איסור בידים עיין תרי״ו ב׳ במ״א ועוד דכאן אין איסור כלל על הקטן דא״י לעשות ציצית. ותקנתא דשאלה ה״מ לומר שם. וי״ל להפקירן הא חוזר וזוכה. ומ״ש המ״א בשבת יעשה כן יוצא נמי לדעת הר״ר שלמה מטריוש בזה ואין להאריך יותר: