בלחש עמ״א דלא כאותם שמגביהים קולם ביותר. ומ״ש מעומד עסי׳ תר״ז ס״ג ופר״ח שם בשם כ״ה דביוה״כ צריך לעמוד בחזרת הש״ץ משא״כ בשאר ימות השנה כיון שאמר פ״א א״צ לעמוד כשיאמר הש״ץ. ובא״ר ג׳ משמע אף בשאר ימות השנה כד שמע ש״ץ יעמוד ע״ש כשסיים והוא רחום קודם ש״ץ ימתין על נ״א דש״ץ ויפול עמו בשם מהרי״ל:

שמצוה עמ״א ועסי׳ קמ״ז סוף אות י״א במ״א:

לראות עמ״א והמגביה ס״ת הכתב כלפי פניו ומ״מ מראה ג״כ לעם ועב״ח ועסי׳ קמ״ז דיני גלילה ואי״ה שם יבואר:

הש״ץ עא״ר אות ד׳ דיש לומר גדול ונורא בשנת וי״ט ג״כ דלא כחזנים שא״א רק בימים נוראים דליתא דהקב״ה נורא תמיד יע״ש:

בימין עמ״א יע״ש וימינו תחבקני ע׳ ע״ץ גם התורה נתנה בימין ואיטר יד אפשר בימין דידיה ועסי׳ גימ״ל אות ח׳ בט״ז ומ״א יע״ש:

ברוך עמ״א בשבת אומרים מזמור כ״ט הבו לה׳ כו׳ ובי״ט וחול מזמור כ״ד עיין טור רפ״ד וב״ח וא״ר אות ד׳ דבשבת נתנה תורה יע״ש. א״ש נמי דבמנחה בשבת א״א רק מזמור כ״ד דבשחרית נתנה תורה:

אומרים בריך שמיה בחול ג״כ ועסי׳ רפ״ב במ״א משמע רק בשבת ועא״ר כאן אות ד׳ והמנהג לומר אף בחול וע״ש בא״ר מזה: