לא עמ״א הביא דין אגודה דיתחיל למפרע וי״ל מתרי טעמין או יוצאים בהתחלת הקריאה או נכנסים ויראו דהא שייר ב״פ סמוך לפרשה ויסברו שמותר לעשות כן ולשייר ב״פ כו׳ והביא המ״א ראיה מתוס׳ מגילה כ״ב א׳ בתוס׳ ד״ה שאני ובהג״א שם (ושם כתוב לאמר פסח ועצרת וא״י למה לא נקטו מועדים כמ״ש המ״א דכולל ג״כ סוכות ועמ״א קל״ז וי״ו תוס׳ מגילה כ״ג א׳ אם קרא ביום טוב ושכח ולא קרא חובת היום כתב ל״מ בסוכות דמדינא דגמרא לקרות בקרבנו׳ החג א״י זה דמדינא דגמרא ליכא בכל המועדים שתי ס״ת כמו שיראה הרואה ברא״ש מגילה ל״א בסוכות ג״כ כ״א בחה״מ סוכת פרי החג לא בי״ט גופא ומלת יו״ט אין סובל חה״מ עמ״א ת״צ א׳ הרחמן א״א י״ט ובלא״ה קשה וצ״ע) והנה מהג״א ותוס׳ יש לדחוק ולומר דה״פ שאין לקרות ב״פ וג׳ מחדש שיהיה ג״פ מה שלא קרא הא׳ וגם ידלוג דא״א דסליק ענינא ודי בשני פסוקים וכמ״ש בקל״ז ס״ו ומגמרא מגילה כ״ב א׳ לכאורה מבואר ההיפוך מאגודה דטעה ושייר ב״פ לת״ק קורא ב״פ ופ״א מפרשה שאחריה ולתנא בתרא ג״פ מאחריה ולא דולג וי״ל דשם רק ה׳ פ׳ ואם ידלוג יש חשש נכנסים שהא׳ לא קרא רק ב״פ לז״א דלת״ק קשיא דלא חייש לנכנסים כ״א ליוצאים אלא ש״מ הך יוצאים אין חשש דאסור לצאת באמצע וא״ל דהך יוצאים שוים בפלס נכנסים ולתנא קמא לא חייש ולתנא בתרא יטעו הנכנסים בפ׳ ה״פ משא״כ היכא שיש יותר מה״פ ידלוג לתקן הכל הא מנלן והנה המקשה דפריך בטעה לדלוג אפשר דפריך אף לת״ק דע״ב שיוליה שייל דבר תימא דלא קרא הא׳ כ״א פ״א או ב״פ אבל זה לא ישאל מה שהניח ב״פ סמוך לפרשה ויסברו שמותר לעשות כן וינהגו כך תמיד ומשני דאפשר אלמא באמת לא חיישי׳ לכך וכ״ת דהתם ה״פ ויטעו הנכנסים שהא׳ קרא רק ב״פ לת״ק קשה דזה שיוליה וזה אין שייל אלא דבאמת לא חיישי׳ לכך. והנה טעמא רבא יש דודאי כל שהקורא עושה שיטעו בו איסורא עביד משא״כ שיתקן הקורא לזה שקרא לפניו אין עליו אחריותו ועט״ז תכ״ג כעין זה ומש״ה חשש יוצאין באמת קשה על השני לז״א המ״א דאסור לצאת ונכנסים בס״ד היה סבור כן ובאמת אין חשש דאין עליו אחריות הא׳ שעשה שלא כדין ואף עתה דש״ץ קורא יאמר הב׳ מה שקלקלת לתקן שאני לא אקרא פ״א למפרע ואם קרא הא׳ ב״פ בהתחלת הפרשה דליכא שום חשש כ״א מהשני בנכנסים והב׳ הגורם שיטעו בראשון אפשר דולג הב׳ ועא״ר א׳ ומ״מ לדינא אין דולג כה״ג כמ״ש המ״א טעות לא שכיחא ה״ה כה״ג וכל דאפשר אין דולג. עמ״ש באות שאח״ז אי״ה. עמ״ש בקמ״ו ובס״ס זה:

לא עמ״א מלת לא יתחיל י״ל כלו׳ לא יגרום הא׳ שהב׳ יתחיל כך (וכ״ה בגמ׳ כ״ב א׳ אין מתחילין שהב׳ יתחיל) או מפטיר כה״ג א״ש בפשיטות כי הא׳ לא עשה כלום (ומדלא פירש כפשוטו אם עבר הא׳ לא יתחיל הב׳ ש״מ כה״ג נמי א״צ לדלוג אף שהטעות מתחיל מב׳ וז״ש א״ר א׳ וכן נוטה דעת המ״א) וראיה מהקרבתם מגילה כ״ב א׳ דברי המתחיל אין אע״ג דיודעים שהמפטיר בשנייה מתקנת רב עמרם:

ומ״ש המ״א בד״ה כתוב בד״מ וד״ה עוד בט״ז פירשנו זה דהתוס׳ חששו לנכנסים בכאן יותר מיוצאים דיש קצת הוכחה שלא קרא לג׳ כ״א וביום השבת דאל״כ היה לסיים ביום השבת ועפר״ח תכ״ג וכפי דעתי ההדיוטית נראה שכיון האדון ז״ל בזה כוונה מיוחדת כמו שאתה רואה כי בתוספות שם ד״ה אין י״ל בג׳ פנים או דפרשה ב״פ יש לחוש נכנסים וכ״ש יוצאים (דמאן דלא חייש לנכנסים חייש ליוצאים היפך סברת פר״ח בתכ״ג) ושאני וביום השבת דיש ב׳ צירופי טעמים א׳ ידוע לעולם תמיד קוראים כך וגם הוכחת דא״כ הג׳ היה לקרות ובראשי חדשיכם וזה היפך דעת תה״ד. וי״ל הפי׳ הג׳ ב׳ תירוצים א׳ ידוע שיש שם פ׳ ומ״ש לעולם היינו שיש פרשה. ותי׳ הב׳ ועוד דע״כ ידעו שג׳ קרא ג״פ דאל״כ הא יש לו לקרות לג׳ ובראשי חדשיכם ג״כ וזה מסכים בכל צד לתה״ד דפרשה ב״פ רשאי לסיים בתחלתה או סופה מהנך ב׳ תירוצים ולתה״ד א״א לומר כך דא״כ אמאי לא הביא לד״ה ואלו ודאי ממקשן אין כ״כ הכרע (די״ל עדיפא פריך עא״ר ב׳) אלא ש״מ דמפרש ב׳ תירוצים בתו׳ והיינו א׳ דיש פרשה ועוד את״ל דזה לא יועיל מ״מ בר״ח יש הוכחה מדקראו ג׳ גברי בפ׳ תמיד וביום השבת (שאין כ״כ מענינו של יום) היה לקרות כהן ולוי עד ובראשי חדשיכם וג׳ ורביעי מחצה בר״ח לכבוד היום ויהיו שקולים ש״מ כו׳ וזה הפן השני ולפ״ז אדרבה התי׳ הב׳ סותר דינו של תה״ד בעלמא ולזה צירף קושיית הגמרא לתי׳ א׳ ולזה כתב המ״א ולא נהירא דהפירוש בתוס׳ או כתי׳ א׳ או כג׳ והבן:

בדבר טוב עמ״א תקצ״א צ״ה בזכרונות יע״ש. ועסי׳ תכ״ח ובמ״א ח׳ קללות שבת״כ ומשנה תורה ועא״ר שם אות י״א:

ויסיים עמ״א עא״ר ה׳ דלא יתחיל דלא לייתי לאנצויי ולא לסיים דאל תעמוד בדבר רע. נוהגין לקרות החשוב לאחרון דבזמן הש״ס אחרון מברך ברכה אחרונה והיה הוא הגולל תי״ט פ״ק דמגילה או מעלין בקודש יע״ש. ויש מחשבין ששי וד׳ וא״י למה ולומר ז׳ נגד קני המנורה (נר מצוה ותורה אור) ואמצעי נר מערבי ז״א במגילה כ״ג א׳ לא אמרו כן ואפשר ה׳ בי״ט ושבת שמוסיפין הו׳ לכבוד השב׳ ובמקו׳ שאין מוסיפין הו׳ מעולה שהוא לכבוד היום דביוה״כ ו׳. ורביעי לכבוד היום דבחול ג׳ וע׳ תוס׳ מגילה כ״ג א׳ ד״ה הני:

עיין קמ״ו אי הנכנס לפי שעה אי רשאי לצאת וא״ש תוס׳ מגילה כ״ב ד״ה ואם איתא נכנסים ויוצאים מיד ע׳ מ״א אות א׳: