מעומד עמ״א. בטור הקורא יושב יצא משא״כ בתורה השמיט עומד די״ל יצא דיעבד כמ״ש בתר״ץ ועלה קאי משא״כ בתורה אבל הב״י הביא המשנה עומד או יושב ועשה כלומר רצה יושב משא״כ בתורה לכתחלה לא ועיין פרישה. ומ״ש לחלק היינו עדות ד״ת בעינן עמידה משא״כ כאן רק מדרבנן וקרא דעמוד עמדי הוי אסמכתא י״ל משום כבודו של מלך התירו לבתחלה. ועמ״ש אי״ה באות שאח״ז:

לסמוך עמ״א האדון ז״ל חלק על הלבוש בתרתי כי הלבוש סובר סמיכה קטנה (שאם יבטל לא יפול) מותר לגמרי וסמיכה שאם ינטל יפול אפ״ה בעל בשר שרי וכנראה מטור כאן שכתב צריך לקרות מעומד ומהאי טעמא צריך ליזהר שלא לסמוך והביא הא דזבחים ושם דוקא סמיכה ממש לא הוי עמידה הא סמיכה קצת שרי ומ״ש בירושלמי אסור דנתנה באימה עיקר הטעם דעמוד עמדי משום אימה אבל הב״י דהביא לשון הירושלמי משום אימה משמע אפי׳ בסמיכה קצת אסור ובהא בעל בשר שרי הואיל דיעבד יצא משא״כ סמיכה ממש דיעבד לא יצא ב״ב אסור דומיא דפרקדן דאף דיעבד לא יצא ומש״ה ב״ב התירו דוקא קצת על צדו יע״ש במ״א סי׳ ס״ג ובפריי שם ומ״ש מח״מ סי׳ י״ז ס״א עמ״ש בט״ז מזה ומ״ש לחלק בין קריאת התורה לעדות מבואר דכאן דיעבד לא יצא ביושב מש״ה החמיר סמיכה ממש מה שא״כ בעדות דיעבד מהני בישבו עדות וע״ז כתב דלחד מ״ד בקריאת ס״ת נמי דיעבד מהני ואפ״ה סמיכה אסור (או י״ל קריאת מגילה קאמר וכסברא דכאן לא כמ״ש בתכ״ב וכדבעינן למימר לקמן אי״ה) והנה כאן העלה דסמיכה ממש לא הוי כישיבה ולא כעמידה וא״כ בח״מ קשה בסי׳ י״ז וכ״ח דבעדים ודיינים תרווייהו בסמיכה אסורים אבל בסי׳ תכ״ב אות י״א העלה דסמיכה ממש כישיבה בדיינים וישיבה בעזרה דרק מפני הכבוד אסור א״כ סמיכה ממש מותר. ולפ״ז סמיכה קצת לכתחלה אסור בדיינים ובעדים שריא לכתחלה דוקא כאן אסור באימה כו׳ והיה אפשר לומר כאן משום באימה הא בעלמא סמיכה ממש כעמידה ז״א דא״כ בקידוש בזבחים י״ט ב׳ דפריך וליתיב (ע׳ תוס׳ ד״ה וליתיב) ומשני לשרת בעמידה ש״מ עכ״פ דסמיכה ממש אין כעמידה ולא כסמיכה א״כ קשה ההוא דח״מ סי׳ י״ז וס״ס כ״ח אבל באמת י״ל כמ״ש בתכ״ב ועכ״פ ההיא די״ז צ״ע. והנה י״ל כאן אסמכתא חמור טפי החמירו חז״ל בסמיכה ממש כישיבה (ע׳ גיטין נ״ט דרכי שלום ד״ת אסמכתא הוי כי דרבנן ד״ת הוי מלא תסור אם לא להכי אתני ובל דאסמכוה קרוב לד״ת דעתייהו עמ״ש בפתיחה כוללת) משא״כ בעדות דכתיב ועמדו לפני ה׳ ממועט בח״ל ומדרבנן בלא אסמכתא הקילו בסמיכה משא״כ להסמ״ע בח״מ י״ז אות ה׳ דהשיג על ע״ש אלא אסמכתא קשה יע״ש:

הן אמת דלא ראיתי בר״מ ז״ל פ״ה מה׳ ביאת מקדש היו״ז שיאמר דעמידה מן הצד דפסול הוא בעבודה או בקידוש רק כתב יושב מחלל עבודה וי״ל עמידה מצד סמיכה ממש לכתחלה אסור אטו ישיבה והלכך דיעבד שם אין מחלל וכאן בס״ת דיעבד יושב לא יצא סמיכה ממש אסור ובעדות דיעבד מהני הלכך סמיכה ממש שרי לכתחלה. ומיהו בחול אם קראו מיושב י״ל דאין להוסיף ובשבת יכול להוסיף:

לא עמ״א והיינו שלא ישמעו הציבור ולפ״ז בי׳ קורים בב״א כמו בש״ת שנוהגין לקרות הרבה ביחד ויש עשרה קורים והציבור כבר שמעו קריאת התורה כוותיקין וכדומה י״ל דשרי עסי׳ תר״ץ ס״ב בזה ועסי׳ קכ״ח בזה. עמ״ש באות שאח״ז:

דלא עמ״א והמחבר אע״פ שבסי׳ ק״א ס״ב כתב דצריך להשמיע לאזניו כאן פסק דא״צ להשמיע לאזניו עמ״ש שם. ולבוש כתב דאם אפשר שלא ישמע לאזניו א״ש טפי דלא ליהוי תרי קלי ולכאורה תרי קלי דלא מישתמע ומיהו כל שאין בקול רם רק לאזניו יראה דמישתמע ואפשר דחשש לזוהר והמחבר מש״ה הצריך שלא ישמיע לאזניו והר״ב פי׳ בזוהר דמיירי בקול רם כמ״ש בר״מ יעו״ש ומ״ש המ״א באות ג׳ דתרי קלי לא משתמעי הוא להר״ב וכאמור וקשה דא״כ אין ראיה מתפלה והבן:

ואחר עמ״א כל בזה אחר זה לית חשש דהרי קלי כו׳ ואפי׳ לספר הזוהר שרי כה״ג. וע׳ ב״י מ״ש בזה:

אמן עמ״א דכאן ממתין על המיעוט דגם הם צריך שישמעו קריאת התורה וכמ״ש בקכ״ח סי״ח אות כ״ז יע״ש עמ״ש אות ח׳ שייך לסעיף ו׳:

בדרך עמ״א ולדינא אפשר החזן בב׳ הדרכים שוין עולה דרך ימין ואפי׳ א׳ רחוק עולה בו דבשלמא הקורא עולה בדרך קצרה כמ״ש הלבוש ס״ז כבוד הציבור שלא ימתינו עליו או שיהא חביב עליו ולילך בדרך קצרה משא״כ בחזן תמיד דרך ימין:

עד עמ״א: מ״ש המחבר בס״ו יכולים לקרות ב׳ אחים ואין מניחין בשביל עין רע ואב ובן בנו דעת שכ״ג דאין עולין ופר״ח חולק יע״ש ועוד יש טעם משום פסולי עדות עיין עט״ז ולפ״ז כל אותם שאין מעידין כמבואר בח״מ ל״ד אין ראוין לעלות וכ״ש הפסול לעדות מחמת עבירה כו׳:

ונקרית עמ״א. ואם חיסר בתורה אותה התיבה ישכבנה וכדומה מהלין דכתיבין ולא קריין אפ״ה אין לקרות באותה ס״ת דחיסר אות א׳ פסולה אבל אם נפל שעוה עליה הנה למ״ש בשו״ת מעיל צדקה (להגאון מוהר״ר יונה ל״ס ז״ל מפראג) סי׳ כ״ה בס״ת שנמצא שעוה על התיבה וא״א לקרות כלל להב״ח בא״ח ש״מ דמוחק כו׳ ומ״מ בע״פ אסור לקרות תיבה א׳ משא״כ בקריין וכתבין כתאי גוונא ודאי שרי לקרות ע״פ ואם ירצה השם בקמ״ג יבואר עוד מזה: