אסור עמ״א ברכות ח׳ א׳ בעיא דלא איפשטא לחומרא משום חשש דעוזבי ה׳ יכלו. ובימיהם שהיו מתרגמין ועתה כ״מ באקדמות למאן דמנהג להפסיק בין פ״א עט״ז תצ״ד א׳ וא״ר א׳ כשמכסין הס״ת באקדמות רשאי לצאת יע״ש ועמ״ש אי״ה באות ב׳:

שפיר דמי לצורך גדול מ״א והיינו כששמע קריאת התורה כבר או שדעתו לבוא מיד. ומסופק אני אם בא לבהכ״נ באמצע קריאת ס״ת לחפש אדם וכדומה אם רשאי לצאת באמצע הקריאה ועמ״א קל״ח אות א׳ משמע כה״ג ג״כ אסור וצ״ע:

כיון עמ״א הר״מ ז״ל פי״ב מה״ת ה״ט כיון שהתחיל אסור לספר בד״ת שנא׳ ואזני כל העם אל הספר ואסור לצאת ותורתו אומנתו מותר לעסוק כו׳ הביא פסוק דאזני כו׳ לא ובפתחו עמדו כל העם י״ל דסובר דפליגי בזה (סוטה ל״ט א׳) מ״ד פתחו מיד שנפתח ומ״ד אזני דוקא בשעה שקורא ופסק כמ״ד כן ומש״ה הכניס באמצע לצאת לומר כמו חתם בין גברא לגברא שרי ה״ה לספר שרי כה״ג וא״כ המחבר לכאורה זיכה שטרי לבי תרי ולזה י״ל שנפתח היינו התחיל לקרות כפירש״י שם ומדלא אמר כיון שפתח (לקרות ואמר נפעל) להורות כיון שהתחיל פ״א בין גברא לגברא אסור ומ״ש הר״מ ואזני כתב הר״מ שם דפתחו עמדו י״ל עמידה ממש בשעה שגולל הס״ת (עב״י רפ״ב בי״ד הביאותיו בקמ״א דמ״מ אף בבימה כמו שהיה בעזרא כמבואר בכתוב נחמיה ח׳ מ״מ מפני כבוד יש לעמוד ומש״ה מייתי קרא דאזני כל העם) ולפ״ז הא דהכניס הר״מ באמצע שלא לצאת בין גברא לגברא לומר כמו התם אף שכבר שמע קריאת התורה בעשרה אסור ה״ה לספר כה״ג כדאמרן. והלבוש הביא לשון הטור מיד שנפתח יע״ש ועא״ר ואין להאריך:

אפי׳ עמ״א מלת איסור צריך להיות אסור אבל לאפרושי מאיסורא שרי כה״ג ע׳ רי״ף פ״ק דברכות להורות בדבר שאח״כ יכול להורות:

שרי עמ״א נראה הגמיי׳ צ״ל פי״ב מה״ת ותה״ד סי׳ כ״ז יע״ש ומיהו בקול רם אסור דמבטל לאחרים השומעים וראוי ליזהר בזה:

א״צ עמ״א כבר הארכנו בסי׳ קמ״א בט״ז מזה מ״ש בי״ד מ״ב אות י״ג ורפ״ב אות א׳ והאדון ז״ל כיון לזה במלות קצרות לבשה ס״ת בהיכל א״צ לעמוד מה״ט רק מפני הכבוד. ובמגילה כ״מ הקורא צריך לעמוד שהוא ברשות אחת עם ס״ת הא שאר העם אע״פ שהם ברשות אחת א״צ לעמוד וכ״ה בלבוש ועט״ז מ״ש על הלבוש בזה. ומ״ש תוס׳ מנחות ל״ב ב׳ ד״ה על המטה ועי״ד סי׳ רפ״ב בט״ז ד׳ הביא ראיה דארגז אפי׳ כוריים אין הפסק דאפילו שאין מקבל טומאה מ״מ אין חולקת רשות לעצמה וכ״פ הר״מ בפי״א מה׳ ט״מ ה״ה ועמ״א ר״מ אות י״ט ואי״ה יבואר שם:

ויש עמ״א לא מצאתיו כעת בב״ח והב״ח מיקל לספר ג״כ בין גברא לגברא ושוב מצאתי בקמ״א להב״ח ס״א כ״כ בין גברא לגברא שרי לישב. ועפר״ח: