קלות עמ״א. ויש לגעור במי שמשיח שיחת חולין בבה״כ אע״ג שאין שיחה בטיל״ה (דבלא״ה אסור כל השח שיחה בטילה עובר בעשה מדרבנן עכ״פ לצורך פרנסה דבחוץ שרי בבה״כ אסור עיין בספר דעת חכמה בסולת בלולה סימן קנ״א אות ב׳ בשם הר״ח כ״כ יע״ש שמאריך מגודל האיסור ובשער שבת פרק חמישי בשם זוהר ויקהל בשבת אסור לדבר בביה״כ אפי׳ צרכי ציבור וחשבונות של מצות שם דבחול שרי יע״ש. מ״ש אסור לשחוט בביה״כ משום דגנאי טובא הוי. ואני מסופק בעזרה שלפני ביה״כ אפשר שרי אם הוא לצורך כפרות עי״כ שראוי להשגיח הרבה בזה ובעזרת נשים שמתפללין שם אסור ובפאלי״ש אע״פ שמתפללין ע״ת בפירוש הן עשויות וצ״ע ועמ״א קל״ו ורש״י יומא י״ט ב׳ שיחת חולין גנאי וקלות ומ״מ לשון ש״ע לאו דוקא:

מדוחק עמ״א הר״מ פי״א מתפלה ה״ו ת״ח מדוחק דוקא וכתב הב״י ראיה ממגילה כ״ח ב׳ מטרא כו׳ והטור סתם ת״ח מותרים ופי׳ המ״א דבה״כ שלומדין שם מותר דאל״כ יצטרכו לבטל מלימודם וכן בית המדרש מה״ט אבל מטרא דהיו עומדים בחוץ פשיטא דאסור לכנוס אף לת״ח כל שאין ביטול תורה אף לת״ח אסור. וע׳ פרישה כ״כ ובחידושינו מגילה הקשיתי דכפי הנראה המחבר והר״ן לכ״ע קולא וחומרא להמחבר אין חילוק בה״כ לבה״מ מדוחק שרי לת״ח ושלא מדוחק אסור אף בהמ״ד ולהר״ן חומר דבה״כ אף מדוחק אסור (שהרי הוקשה לו על תנאי עשויות הא לא״ה שפיר ניחא לי׳ אף אם נאמר מטרא דוחק הוי) ובהמ״ד לכתחלה מותר בי רבנן ביתא דרבנן וא״כ הר״ש שהביא קולא של הר״ן היה להביא ג״כ החומרא וי״ל דעכ״פ לא אפשר ומכוין אסור כרבא פסחים כ״ה ב׳ ומסתמא נהנו ממה שהלכו מפני המטר אע״ג דמשום שמעתתא כו׳ ש״מ דמדוחק שרי בבה״כ ומיהו י״ל הטעם משום גנאי וכה״ג ליכא בזיון דמשום דשמעתתא כו׳ והן אמת שם במגילה אמרו בתי כנסיות כו׳ ת״ח מותרים משמע בה״כ נמי וצ״ע בלשון הר״ן. גם י״ל דהטעם בהמ״ד מפני שתנאי מהני בישובן כל שהוא מדוחק יע״ש בר״ן אבל אנן פסקינן סעיף י״א בישובן לא מהני תנאי אפי׳ מדוחק כ״א ת״ח והרב מדשתיק ליה אודויי אודי ליה א״כ איך הביא כאן דברי הר״ן וי״ל:

לא עמ״א מגילה כ״ח ב׳ אבל ת״ח גופא מספידין ג״כ בביה״כ עיין רש״י שם ד״ה הספד של רבים וכ״ה בי״ד שמ״ד סעיף י״ט ובגמר׳ ר״ז ספדיה לההוא מרבנן כו׳ אה״נ קאמר דמשום ת״ח לחוד נמי ואין לחלק בין ת״ח לההוא מרבנן:

ולישן עמ״א ועסי׳ תרי״ט בלבוש עכשיו שיש מי שישמור הנרות אין לישן בבה״כ ובבהמ״ד שרי היינו לת״ח. עסי׳ קנ״ב במ״א אות ד׳:

לעבר עמ״א סעודת מצוה שיש בה שכרות אסור אף בביה״מ יתום ויתומה או כדומה אפילו סיום מסכתא הואיל ויש בה קלות:

לקצר עמ״א אפשר אם הולך לדבר מצוה רשאי לילך דרך שם:

מותר עמ״א ועיין לבוש י״א שמצוה כו׳ ועא״ר אות ט׳ מ״ש הנ״ץ ראיה לר״מ מר״א דאמר מימי לא עשיתי קפנדריא לביה״כ משמע אפי׳ תפלה אמת שהכ״מ פי״א מה״ת הלכה ח׳ א״א לומר כן דא״כ למה השמיט הא דאם נכנס לתוכו שלא ע״ד כן שרי והוא במגילה כ״ט א׳ ובע״כ מפרש הא דר״א מגילה כ״ז ב׳ בהכין מיירי אבל להתפלל מותר ומימי ל״ד רק שלא התפלל אבל המחבר שכתב לתרווייהו י״ל כמ״ש הנ״ץ מימי משמע אפילו להתפלל לא עשה דלאו מצוה רק מותר ועם זה י״ל קושיית המ״א דמישך שייכי הני תרתי וגם קמ״ל מותר לא מצוה:

ובאפונדתו עמ״א עב״י גרסתו כ״א בגלוי הראש אבל כיס מותר דלא גרע מאפונדתו אבל סכין ארוך וכמ״ש המחבר עמ״ש בט״ז אות ב׳ בזה:

לרוק עמ״א הלבוש בצ׳ סי״ג וכאן מותר לרוק שיתפלל בכוונה הא לטיול אסור דאין מטיילין ובתפלה בצ״ז ס״ב אסור אא״כ א״א כלל ויצטער הרבה שרי וברכות ס״ג א׳ בביתו כו׳ נמי דבר שצורך קצת ומנעל לשמירת רגלים הא לא״ה אסור ומי לא קפיד אינש בחבירו הבא לביתו ורוקק לטיול בו׳ ומש״ה האר״י ז״ל היה נזהר כדאמרן, ועא״ר י״א י״ב ובשבת שאסור לשפשף יניח מנעל עליה עד שיתמעך עיין הלכות שבת סי׳ של״ז ובשאר דוכתין ואי״ה יבואר בזה:

לכבדן עמ״א. ולהדליק נרות מקודם שיבואו הציבור עא״ר אות ט״ו בשם כל בו סי׳ י״ז עשרה קדמה שכינה וכן היו עושין במקדש וכן ראוי לעשות:

לאחר שחרבו עמ״א א״י מה מלמדינו דמבואר בסעיף י״ב דתנאי מהני בחורבנן בח״ל לא בא״י הא בלא תנאי לא ולמ״ש באות י״ב א״ש דוקא בבל ע״ת עשויות הא ח״ל מסתמא לא ולכך אסורין אף בחורבנן:

התנו עמ״א עמ״ש באות י״א והראה לאות ב׳ בשם הג״א דע״ת עשויות משמע אף ח״ל (ט״ס ס״ח וס״א צ״ל) ועא״ר ט״ז וי״ל התנו לרבותא אפי׳ בפירוש לתשמיש מגונה אסור או כמ״ש א״ר אפ״ה בבניינו אסור:

בחורבנו עמ״א וא״ר אות י״א פקפק בזה יע״ש:

בישובן עמ״א בקנ״ד אף בעודו בקדושתו מהני תנאה לתשמיש חול כדמוכח בירושלמי פרק בני העיר ה״א יהבון מכושא גו ארונא ועט״ז שם אות ז׳ ואי״ה שם יבואר ותי׳ דאכילה ושתיה הוי קלות ראש וזריעה וחשבון רבים ביותר ומשום הכי בישובן לא מהני תנאי לקלות ראש ובחורבנן מהני אבל לא לזריעה וחשבון רבים אבל חשבון יחיד מהני בחורבנן אבל לא בישובן ועתוס׳ מגילה כ״ח ב׳ ד״ה ואע״פ נראה דמפרשים ואעפ״כ אין נוהגין קלות ראש ומאי ניהו חשבונות אישובן קאי ומ״ד דקיל מקלות ראש אכילה ושתיה דהוי ביותר קלות ראש קמ״ל אפי׳ חשבון קלות ראש וקאי אברייתא ת״ר ביה״כ אין נוהגין קלות ראש כו׳ (דס״ל לדוחק דלומר אמתני׳ קאי ובחורבנן ודוקא חשבון רבים דא״כ איך כלל אין נוהגין קלות ומאי ניהו הל״ל אעפ״כ אין מחשבין) וא״כ תלא דבי כנישתא דרבינא זרעה גנאי ביותר ועגמת נפש הא כל שאין עגמת רפש אף ביותר שרי ואלו להרא״ש ז״ל פי׳ דקאי אמתני׳ בחורבנן ע״ת עשויות ושרי לאכול כו׳ הא חשבון רבים גנאי ביותר אסור בחורבנן הא אכילה ושתיה אין גנאי גדול כ״כ (וחולק עם תוס׳ ואף בחידושינו כתבנו לענין דינא אין חילוק דמודים התוס׳ בחשבון רבים וחזר בחשבון יחיד דקיל מאכילה הנך רואה דאינו כן דכל דליכא עגמת נפש אף גנאי ביותר שרי ובש״ע סתם כרא״ש כאמור) וא״כ מה שסיים המ״א וזריעה הוי קלות ראש ביותר ועגמת נפש לא הבינותי דלתוס׳ זה ולרא״ש גנאי ביותר אסור בחורבנן ודברי האדון ז״ל לרוחב בינתו וקוצר לשונו לי העני הם דברים שלא זכיתי להבינם כעת:

שבח״ל עמ״א תוס׳ מגילה כ״ח ב׳ ד״ה בתי כנסיות והניח בצ״ע דחבור אף הקרקע נקבע וא״כ למה בחורבנן הלא הקרקע נקבע בא״י ומיהו י״ל התירוץ הא׳ שכתב דנקבע הקרקע עם הבנין אבל כשנחרב מקודם לא יקבע הקרקע:

וכל זה עמ״א אין בידי כעת עולת תמיד לעיין ביה ואי״ה יבואר:

מותר עמ״א וא״ר אות כ״ד כתב אפי׳ בא״י דלא מהני תנאי שרי בזה דל״ד להיכל שנבנה מתחלה לכך ועט״ז אות ד׳ ושם יבואר אי״ה:

לשכב עמ״א ועא״ר כ״ג ומ״מ אפשר ביחיד העושה לצורכו בהמ״ד בביתו אפשר לישן בעלמא ע״ג ע׳ סעיף ב׳:

אם בנו בית קטן על זמן לכשירחיב גבולם יסתרו וכדומה יבואר אי״ה בסי׳ קנ״ד בט״ז אות וי״ו ומ״א י״ג עיין של״ה רצ״ו א׳ גודל איסור שיחת ילדים בבית הכנסת: