שלא עמ״א דכשלא נגד הבשר מאיס ומקפיד הוא עליו:

וטיט היון עמ״א ועט״ז י״ד קצ״ח אות י״ט ועש״ך שם אות כ״ה בציפורן העומד לקלוף יש מחמירין אע״פ שאין טיט תחתיו ה״ה כאן יש ליטול צפרנים בכל ע״ש מה״ם גופא משום נט״י:

במיעוטו עמ״א דלגבי נטילה רוב היד הוי רובו ואין מקפיד וחוצץ אע״ג דבטבילה כל אלו מדרבנן כל דתיקון רבנן בנט״י כעין של תורה תיקנו יע״ש:

אין עמ״א ועמ״ש בט״ז אות ב׳ מזה יע״ש:

הטיט עמ״א דבטלה דעתו אצל רוב בני אדם ועב״י דאפשר לקולא נמי אם אחרים אין מקפידין והוא מקפיד יע״ש. ומ״ש לגרר בשבת עא״ר אות ה׳ יע״ש עמ״א ו׳ אי״ה מזה:

מקפיד הוא עמ״א בנט״י ספיקו לקולא אף בפלוגתא דרבוותא ובזה צ״ע ועב״י:

היה עמ״א זבחים צ״ח ב׳ (ט״ס פ״א וצ״ל פרק אחד עשר יע״ש) ובר״מ פ״ג ה״ז דמקואות דאחד לא קפיד אבל אתרתי אע״ג דרגיל בהן מקפיד וה״ה בכל הדברים החוצצין אי אירע שנים ביחד ורגיל בהן היינו הך איבעיא ויש לראות מיעוט המקפיד דרבנן הוא והיה לן למיזל לקולא אף בטבילה וכ״ת אוקמיה אחזקה הא בורכא דבספיקא דדינא ל״ש אוקמיה אחזקה כמ״ש בפריי לי״ד ובס׳ ש״ה ועוד אפי׳ בספק דגוף המעשה קיי״ל ספק טבל כו׳ וצ״ע:

שהדיו עמ״א דהוי כמו צבע:

גלדי מכה עמ״א דאם מצטער אף שמקפיד אפשר שאין חוצץ עא״ר ט׳:

אפי׳ עמ״א עיין אות ד׳ דמים שע״ג הטבעת טמאים ואין מטהרין בשניים ולא בטיל הטבעת ע״ג היד כמ״ש בט״ז:

בשעת המלאכה עמ״א וכ״כ הט״ז אות ד׳ בזה:

לכף היד עמ״א בשם הזוהר ומ״מ מלא חפני דטיבותא יש ליטול בשפע:

כדעת הא׳ עמ״א בי״ד רי״ז ס״א משום שלא יהא נדר ומ״ש דבמלוכלך כו׳ יש״ש כ״ח כ״א אין כעת ת״י ואי״ה יבואר: