יטול עמ״א דאם יברך א״י וענ״י יהי׳ אשר יצר הפסק בין נטילה לענט״י ואם ענט״י ואח״כ אשר יצר יהיה אשר יצר הפסק בין נטילה להמוציא ובלבוש כתב יהיה הפסק בין ברכת ענט״י ובין ברכת המוציא ולא יברך אשר יצר אחר המוציא דחל מיד אבל בין נטילה לאשר יצר כיון שי״א בסי׳ ז׳ דמברך ענט״י לא הוי הפסק עא״ר א׳ ומ״ש באמצע סעודה יטלם רק נטילה א׳ ויברך ענט״י ואח״כ א״י וכ״ש לרש״ל בסי׳ קס״ד אות ח׳ דאין מברך ענט״י דא״צ כ״א נטילה א׳. וה״ה אם עשה צרכיו ובא לאכול דבר שטיבולו במשקה שאין מברך ענט״י כבסי׳ קנ״ח שנטל נטילה א׳ וגם בין נטילה לדבר שמברך עליו לית קפידא כה״ג ומה שהראה מקום לק״ע א״י ולריש סימן קס״ו ס״א מבואר פלוגתא בין נטילה להמוציא :

ועל עמ״א דמברך עכשיו ממ״נ משא״כ שם באות י״ג לא שייך ממ״נ דנטילה א׳ לא איכוין כלל וע׳ קנ״ט אות ט״ו א״נ דבראשונה אין נוטל כדינו רק רחיצה בעלמא להעביר הלכלוך ובלא כלי וכח גברא וכן עיקר דהשתא ליכא הפסק כלל משא״כ לתירוץ א׳ אכתי הפסק קצת בין נטילה לברכת ענט״י דשמא לא בעי כוונה ומיהו ז״א וע׳ א״ר דיכוין שלא לצאת בנטילה ראשונה דלכ״ע לא יצא וכן כתבתי אני בקנ״ח:

ומשפשף עמ״א דאם דעתו לכתחלה על שתי ידיו כא׳ אין מטמאות זו את זו ואי״ה בט״ז אות ב׳ יבואר בזה:

ושלא עמ״א עסי׳ קס״ו במ״א אות ב׳ מזה וקע״ט א׳ דאסור לשוח ואי״ה יבואר :