ולברך עמ״א ובל תוסיף נמי ליכא בנשים כיון דאנשים מחוייבים במצוה זו גם אשה מאיש לוקחה ואי״ה יבואר עוד במקום אחר:

ואינו עמ״א וא״צ להגיה מלת אלא ע״י עט״ז מזה וכ״ה בפנים בש״ע מזה. מי שחציו עבד וחציו בן חורין חייב בכל המצות מ״ה ואי מוציא בברכת ציצית ישראל גמור יש להסתפק כי בסימן תקפ״ט ס״ה דאפי׳ עצמו אין מוציא התם ד״ת משא״כ ברכות דרבנן י״ל דמוציא אחרים בברכתו עיין סימן ח׳ ס״ה יע״ש, ויש לי בכאן הרהורי דברים והנני פורטם:

כתב המחבר בסעיף ב׳ טומטום כו׳ ופסק הר״ב דיברכו דנשים נמי רשות אלא דמיחזי כיוהרא אם לובשת טלית משא״כ טומטום דצריך לילך בציצית ספק ד״ת לחומרא (ובמשי להמחבר סי׳ ט׳ או בגד חציו סתום בסימן י׳ ס״ז י״ל הנהו פטורים ספק דרבנן וס״ס כו׳) וראוי ג״כ שיברך והנה אין מוציא אחרים בברכתו שהרי הר״ב אומר כן דלפי מה שנהגו הנשים כו׳ משמע בתורת רשות דאין מברכין על הספק ובי״ד רס״ה ס״ג אנדרוגינוס אין מברכין על מילתו ול״ד לקמן סימן ס״ז ספק קרא ק״ש כמו שחלקו שם יע״ש מיבעיא לי אם מ״ה ספיקן לחומרא או מדרבנן דהנה הר״מ ורשב״א מחולקין אם ספק תורה לחומרא מ״ה או מדרבנן ושניהם לא למדוה אלא מספק ממזר מ״ס דגלי שם וה״ה באינך ומ״ס מדגלי שם הא בעלמא לחומרא י״ל דוקא לעבור בקום ועשה ספק מ״ה אסור הא במ״ע בשוא״ת אפשר מדרבנן לחומרא. ובריש יבמות אמר ל״ת חמור מעשה וכדמות ראיה מתקפ״ט טומטום אין מוציא דאין מחוייב בדבר דשמא נקיבה הא ספק תורה מ״ה לחומרא בודאי לענין איסור ומש״ה אמרי׳ בי״ד ק״י ספק א׳ בגופו וב׳ ע״י תערובות לא מהני אלא שוא״ת הוה רק דרבנן ואין דרבנן מוציא ד״ת ולפ״ז טומטום אין מוציא בברכת המזון אנשים ואשה מוציאה טומטום דתרוייהו דרבנן הוי ומיהו י״ל טומטום מוציא אנשים וכן אשה לו דס״ס שמא זכר ושמא נשים חייבות או שמא נקיבה ושמא נשים חייבות ואי״ה בסימן קפ״ו יבואר זה וכאן הדבר בספק ונ״מ לענין כמה מצות שנשים פטורות ואנשים חייבין אם טומטום מוציא לאנשים וכן אנדרוגינוס עיין בתה״א ק״ב א׳ ספק תורה כודאי מן התורה יע״ש:

ציצית עמ״א בשם ירושלמי אביו חייב ליקח לו טלית ובסימן כ״ד ס״א דטוב ונכון א״כ בקטן אין מחוייב אביו ליקח לו טלית וקטן היודע אביו חייב אם הולך בטלית בת ד׳ כנפות אביו מחוייב ליקח ציצית ולברך כדין חינוך: