דיני בשר וגבינה עמ״א בי״ד פ״ח ופ״ט יע״ש ומ״ש במפה חדשה כן כתב הדרישה אבל במפה ישינה אסור לאכול אח״כ עליו בשר או להיפוך ועב״י בשם רבינו קלונימוס ורבינו יהודה ודיעבד אין לאסור דרש״ל רוצה להתיר אף לכתחלה עיין דרישה. ומ״ש עוד דלא קיי״ל הכי בי״ד צ״ב ס״ח יע״ש וא״כ לא בלע השלחן כלל לכתחלה מקערה ומ״מ י״ל לכתחלה כתב שם דיש ליזהר ה״ה כאן ואוסרת כלומר ומבליע כ״ק בשלחן והעד מדלא אמר נאסרת ושלחן זכר:

אם היה על השלחן גבינה בעין והעמידו קערה חמה התבשיל מותר דהקערה כ״ק כו׳ וגבינה נאסרת כ״ק ויש לעיין בזה רשמא אדמיקר בלע בעין לא בלע. וגבינה חמה התבשיל שבקערה נאסרת וגבינה י״ל דאין נאסרת כ״א כ״ק דבלע מכלי בלא רוטב א״י יותר מכ״ק עי״ד ק״ה בש״ך כ״ג ויש לומר כשהכלי ריקן משא״כ כאן שיש רוטב בתוכה ואם נאמר דאדמיקר בלע בעין לא מפליט הבלע ג״כ מותר ובפריי לי״ד ביארתיו: עמ״ש בפריי לי״ד קט״ז החלב בדגים יש נמנעים דוקא בחמאה מבשלים אבל לא בחלב יע״ש בשם שכ״ג וכ״כ א״ר בשמו כאן באות ט׳ יע״ש:

דקשה עמ״א באה״ע קנ״ו ס״ד דהאידנא יולדת לט׳ למקוטעין. ומ״מ ביו״ד קט״ז כתב הר״ב הג״ה דאין לחוש לזה מטעם דוקא לצלות יחד אסור לו לאכלן זא״ז יע״ש בט״ז ועמ״ש כאן אי״ה במשבצות זהב בזה:

מהיסח עמ״א דסתם ידים פסולות לנט״י ולתפלה עכ״פ לכתחלה יש ליזהר אבל ברכות כשירות כן כתב בצ״ב אות ד׳ ובקנ״ח אות ט׳:

וחוץ עמ״א הקשה דבאמצעים ליכא מים טמאים כלל רק לנקות ידיו א״כ למה לי ניגוב ויש לומר משום מיאוס כמ״ש שם אות י״ח:

דוקא עמ״א דאמצעים כאחרונים בכל משקין (חסר בדפוס כ״ף הדמיון) ועש״ך י״ד פ״ט אות י׳ דאין להקל באמצעיים דוקא מים וכל קמח לא הוי קינוח ול״ד דשערי באות י״ב. ועא״ר כאן אות י״ב דרשב״א לטעמיה דגם ראשונים מותרין בכל משקין משא״כ לדידן עסי׳ ק״ס סי״ב: