בלא עמ״א. הנה האדון ז״ל צידד באוכל פת עראי ועיקר סעודתו מבשר ודגים וכדומה אי פת פוטרתן מברבה ראשונה ומקום הפסק דלא קי״ל כר׳ חייא ברכות מ״א ב׳ דפת אין פוטר כל מיני מאכל (פירות וכדומה) אע״ג דיין פוטר כל מיני משקה כבסי׳ קע״ד ס״ב וע״כ בשר ודגים וכדומה הטעם דאגב פת באין אע״ג דאין מלפת הפת עיקר והם טפלים וכנראה מתוס׳ שם ברכות מ״א ב׳ ד״ה הלכתא כיון דמשום פת הם באים הפת פוטרתן משמע הא פת טפל לגבייהו לא. או י׳ל דיין פוטר כל משקין אע״ג דלא שתה תחלה כ״א פחות מרביעית משמע (בלבוש סי׳ קע״ד ס״ד ומ״א קע״ב אפשר ל״ד) והטעם או דפה״ג למ״ד מעין ג׳ ד״ת הוי ק״ו לפניו לא יהיה סמוך ודרבני מ״מ ברכה חשובה היא ומוציא כולן כ״ש פת דודאי בהמ״ז ד״ת וק״ו לפניו דברכה חשובה היא (עיין לבוש קע״ד ס״ו ומ״א קע״ב ג׳) וגם המוציא ברכה חשובה מכל הברכות וכדבעי׳ למימר לקמן אי״ה בסי׳ רי״א בזה. ואם נאמר יין חשוב מאוד עד שקבעו ברכה לעצמו וכל המשקין טפילין לו בערך ה״ה פת חשוב מכל מיני מזון והם טפלים לו בערך משא״כ פירות לאו בערך הם דלאו זייני ומש״ה פת אפשר פוטר בכל שהוא להנך בשר ודגים הואיל וכל מיני זייני טפלים אצלו כמו ביין וכאמור ומ״ש יברך עליהם ולא על הפת חוץ שבת שמחויב לאכול פת כבסימן קפ״ח ס״ו שבהכרח מברך על הפת לאכול כזית פת אז לא יברך עליהם (ט״ס ל״א) ולומר שיכוון שלא לצאת בברכת המוציא לאלו צ״ע ומה שיש מהעיון הוא באכל כזית דבהמ״ז דרבנן ואכל תאנים וענבים הרבה למ״ד מעין שלש ד״ת איך יברך בהמ״ז על פת דרבנן ויוציא תאנים וענבים דחייב עלייהו מן התור׳ אין בדין ומיהו תמרי י״ל דבהמ״ז פוטרתן עיין אות ו׳ ור״ח כ״ה ואי״ה יבואר עוד:

כגון תאנים עמ״א ועיין ט״ז א׳ ביי״ש להניח על השלחן וברכת המוציא פוטרתו ממ״א משמע שאין ברכת המוציא פוטר דברים הבאים שלא מחמת הסעודה מברכה ראשונה:

ואם עמ״א דין זה מתר״י (עמ״ש בט״ז א׳ על מ״ש באר הגולה ב׳ יע״ש) וג׳ דינין הם להרר״י כשבאין ללפת צריך שיאכל תחלה ודעתו ג״כ על סוף ויאכל לבסוף עם פת ואז כשאכל באמצע בלא פת א״צ ברכה ראשונה על הפירות (וזהו הדין שכתב המחבר כאן) השני כשעוקר סעודתו מפירות כשיאכל תחלה מהן די וא״צ לסוף עם הפת וזהו וי״א בס״ג הם תר״י השלישי כשבאין לקינוח אע״פ שאוכל תחלה וסוף עם הפת כשאוכל באמצע בלא פת צריך אז לברך על הפירות (הא כשאוכל עם הפת אע״ג דאין כוונתו ללפת מ״מ נפטרו בהמוציא) ועמ״ש בט״ז אות כ״ג אי״ה בזה. ועסי׳ קס״ח אות כ״ב מולייתא בפירות הקמח עיקר וע״ש:

(ודברים עמ״א בחה״ר בת״ה לכאורה ט״ס) ברכות מ״א ב׳ בהא דהלכתא דברים הבאים כו׳ ואע״ג דאנן קיי״ל כהרר״י בס״א במ״א אות ג׳ דלא אזלי׳ בתר התחלה והביא פירות ללפת צריך לאכול תחלה ודעתו לסוף ג״ב הכא בתר עיקר הסעודה אזלינן משא״כ לעיל הכל בתוך הסעודה:

מחמת הסעודה כגון בשר ודגים מ״א א״י מה ממעט האדון ז״ל אם לומר דייסא לאחר המזון בהמ״ז פוטרתם דבר״ח ס״ז משמע אין בהמ״ז פוטרתן ועמ״ש אי״ה באות ו׳. ובלבוש כל הנזכרים בס״א משמע הכל אחר המזון טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם יע״ש:

בין עמ״א הראה לר״ח סי״ז ושם י״ל דיעבד ממש הא לכתחלה כה״ג אין בהמ״ז פוטר אותן וכמ״ש בקע״ד במ״א ט׳ ולבוש שם ס״ו משמע דוקא תוך הסעודה הא לאחר המזון אף יין אין נפסד וכ״מ דעת המחבר ובמ״א שם אות ח׳ ה״ה תמרי. ודייסא אע״ג דתמרי נפטר לכתחלה בבהמ״ז מיזן יותר מדייסא כמ״ש הלבוש בר״ח או כמ״ש המ״א בר״ח כ״ה דאית ליה עילויא אחרינא בפת. ופת כסנין לאחר הסעודה (ולדידן בסעודות גדולות באות ז׳) בסי׳ קע״ו כתבתי מזה ועסי׳ קס״ח ומ״א א׳ כ״כ דהרא״ש פירש אין לך דבר חוץ כסנין תוך הסעודה יע״ש ועתוס׳ ברכות מ״ב א׳ ד״ה ברך ומ״מ כסנין של פת גמור וממולאים במיני פירות וכדומה א״י טעם דאין בהמ״ז פוטרתן דלית ליה עילויא אחרינא עסי׳ ר״ח במ״א כ״ה וי״ל התם דיעבד ממ״ש הא כאן לכתחלה יברך קודם בהמ״ז ברכה הראויה לו ואה״נ שאם בירך בהמ״ז דיעבד ממש יצא ועדיין צ״ע. וירושלמי הובא בט״ז ב׳ משמע בהמ״ז אין פוטר תמרים:

שאין עמ״א בסעודות גדולות כו׳ ועא״ר אות י׳ שלאחר המוציא יברך שהכל על פירות ויכוין להוציא אח״כ ג״כ דבירך על פרפרת שלפני המזון פוטר שלאחר המזון יע״ש ולא הבינותי זה דבברכה שלאחריהם קיימינן ועל בנ״ר היל״ל דיברך על שאבל קודם וגם י״ל יאכל קודם נט״י כשיעור ועסי׳ קע״ד במ״א אות י״ד וצ״ע. וי״ל דקאי נמי אבשר ודגים לדידן ע״כ יאכל כו׳ וא״ש מלת הזן בלבוש פי׳ א״ר לשון נביאות:

קובע עמ״א בס״א במ״א אות ג׳ יע״ש ומ״ש שם בזה:

כיון עמ״א ס״א וס״ג כל חד כדיניה:

דסתם עמ״א ועא״ר אות ״ב טוב שיכוין בדעתו בפירוש על כל מה שישלחו לו מבתים אחרים ומיהו זה תליא בפלוגתא על הספק עמ״א קס״ט אות ז׳ מ״ש שם מזה: