ולהרא״ש עמ״א והם ד״ת מנחות מ״ב ד״ת משום ואור״ת כסות יום חייב בלילה וכסות לילה פטור ביום ומ״ע שהז״ג שהיום גורם (ליחוד) להמלבוש יע״ש ועמ״ש בט״ז מ״ש הב״ח להסיר הטלית כו׳ מ״מ הש״ץ לפני העמוד אם אין הולך במלבוש רא״ק וכדומה שאין כבוד הציבור כך פשיטא דלא יסיר הטלית במערב ועא״ר אות ב׳ בשם ל״ח המנהג להתעטף בטלית לומר קדיש יתום משום כבוד הציבור ומ״ש מסי׳ ל׳ ס״ד הוא דאפילו מתפלל מעריב מבע״י עשאן לילה לענין זה דאין לברך על טלית אח״כ וה״ה שיש להסירו וזה טעות ונתכוין לאות ו׳ שם ולאות כ׳ יע״ש:

ובליל עמ״א ולכאורה משמע מ״ש באות א׳ בשם הב״ח שיש לחסיד הטלית הוא ליחיד לא לש״ץ המתפלל אפילו מעריב בזמנו בלילה י״ל שיתעטף טלית מפני כבוד הציבור ומ״ש וכמו קדיש יתום אפי׳ בלילה:

סדינים עמ״א. ור״י בר אלעי בשבת כ״ה ב׳ היה מתעטף דבהעלאה לא מיחייב בציצית (ט״ס ר״י ב״ב) ומ״ש מתוס׳ מנחות מ״א א׳ ד״ה תכלת (דף מ׳ ב׳) כתבו דאין לחלק בציצית בין הצעה ללבישה ומשמע דאפילו להציע תחתיו ביום כסות המיוחד ליום אסור. ומ״ש יעשה קרן א׳ עגול בצמר אבל פשתן אין להקפיד די״א דאין עושין לפשתן כלל ציצית עיין סי׳ ט׳ ס״ו ושאר מינין י״ל דכמה פוסקים סוברים והם מדרבנן. איכא ס״ס שמא פטורים מ״ה ושמא הלכה כסות המיוחד ללילה פטור ביום וכל שיש ב׳ ספיקות מ״ה אף בדרבנן רק ספק א׳ שפיר דמי עי״ד סי׳ ק״י בזה:

בספר חמד משה מסופק כסות המיוחד לאשה אם מתעטף בו איש אי רשאי בלא ציצית והביא תוס׳ דמנחות מ״א שהביאו ספרי אמר ר״י ב״ב ביחוד בטלו חכמים כסות אשה מציצית ולא חייבו אלא מפני שבעלה מתכסה בו יע״ש:

מעלות עמ״א. היינו אף ביה״ש י״ל דמברך עליו עיין ריש פסחים בתמים דעים להראב״ד דמש״ה נקיט אור לי״ד שיש עדיין אור ועד צ״ה יטמא הוא לענין זה וראיתם אותו ועוד דהוי ס״ס שמא הלכה כרא״ש ושמא יממא וא״צ. ומיירי שעדיין לא התפלל מעריב דאל״ה הוי כתרתי דסתרן אהדדי וא״ר אות ה׳ לא פי׳ כן. והנה מרמ״א לכאורה דוקא דיעבד אם לבשו כבר מברך בע״ה אבל לכתחלה יש להמתין מללבוש עד שיכיר ובלבוש כתב מאימתי מברך עליהם משיעלה ע״ה שהרי לא כתיב בהו יום מיהו י״א שלא לברך לכתדלה עד שיכיר בין תכלת ללבן הנה סתם כדיעה א׳ וכהר״ב ומשמע לכתחלה יוכל ללבוש מע״ה ולברך ומ״ש דלא כתיב בהו יום דאי כתיב יום הוי כמו קרבנות אע״ג דיעבד כשירים מע״ה לכתחלה החמירו מנץ החמה. וא״ר ה׳ החמיר ופי׳ בלבוש דאפי׳ אם לבשו כבר י״א כי׳ יע״ש. בחורף אם השעה דחוקה המיקל להניח מע״ה ואילך אין גוערין אותו ואי״ה בה׳ תפילין אבאר זמן משיכיר בין תכלת שבה אימתי הוא ובחידושינו ראש יוסף במסכת ברכות כתבנו מזה וכאן אין להאריך: