עיין מ״א. אלישע ושונמית מלכים ב׳ ד׳ ב׳ מה יש לכי בבית דאין הברכת שורה כ״א על היש עי׳ ה׳ חנוכה תר״ע בט״ז א׳ ומ״מ אשת עובדיה היתה לא שונמית יע״ש. ויש טעם שיתן שבח על מה שהזמין לו ה׳ ע׳ לבוש. ובס״ב כל שאין משייר כו׳ סנהדרין צ״ב א׳ אמר ר״א כו׳ כפירש״י אכול והותר מלכים ב׳ מ״ג להראות שיש שפע ה׳ לאכול ולהותר. וז״ש אלישע לשונמית אחר מעשה דשונמית וע׳ פרישה לי״א להסיר השולחן מפרשים ההיא דסנהדרין משייר היינו ליתן לעניים ועא״ר אות א׳ באשכנז שמחזיקים בחורים על שולחנם טוב ויפה הוא כי מחזיק ידי עניים וגם אומר תורה בשולחן ובעוה״ר פסקו ישיבות במדינת פולין וגם באשכנז נתמעטו ה׳ ירחם וב״ב יושע יהודה וירושלים אמן:

לא עמ״א אם שלימה מונחת כבר אם יש איסור בזוהר משמע דשרי ועדיף כן להכין פת שלם לאחר המוציא מיד כמו שכתב בס׳ עסיס רמונים. ע׳ סנהדרין חלק צ״ב א׳ כל שאין משייר פת ע״ש אין רואה סימן ברכה והאמר ר״א כל המשייר פתיתין כעע״ז ל״ק הא דאיכא שלימה בהדיה פירש״י דמביא שלימה לאחר שאכל ומניח עם הפתיתין הא דליכא שלימה דפתיתין מוכנים לעני משמע כשאין פתיתין ומביא שלימה לקיים אכול והותר אז הברכה חלה על יש שפיר דמי וז״ש כל המשייר פתיתין ומביא ג״כ שלימה כעע״ז ועיקר חסר מן הספר אבל הזוהר א״ש טובא כל שאין משייר פת שלם אין רואה סימן ברכה כי עדיף כן כמ״ש בס׳ עסיס דמונים המשייר פתיתין היינו יש פת שלם ומביא לאחר שאכל פתיתין כעע״ז ומ״מ המשייר פתיתין ג״כ קשה ואין להאריך:

קשה עמ״א האדון ז״ל עשה פלילות עם מרן המחבר ז״ל במ״ש כאן דין זה משמע דסובר ליטול ידיו על פירורין שאין כזית קשה לעניותא א״כ ב״ה ברכות נו״ן ב׳ דנט״י תחלה איך לא חייש לעניות ע״כ פירש דה״פ בתוס׳ שם דקשיא להו לב״ה דפירורין שאין כזית מותר לאבדן ביד למה מכבדין אח״כ כלל לז״א דלדרום אסור באין כזית ובשבת קמ״ג גורם רש״י פירורין שאין כזית אסור לאבדן היינו כשדורס עליהם כו׳ וכן קשה דבקע״א ס״ד קליות ואגוזים אסור להשליך במקום שנמאסים כ״ש פת שאין כזית למאס במי נטילה מידים מזוהמות וכ״ת ביד אסור למאס אבל ליטול עליהם שרי הא קאמר לב״ה נט״י תחלה פירורין שאין כזית מותר לאבדן ביד והא לא למאס ביד אסור אלא ש״מ דלמאס נמי דקשה לעניותא כבסי׳ קע״א ואיסורא ליכא ובר״מ פ״ז מה״ב הי״א פירורין שיש כזית אסור להלך ולרחוץ בהם הא אם כזית מותר להלך עליהם ובכ״מ בשם הר״ר מנוח בדוכתא אחרינא אמרו דקשה לעניותא והיינו פכ״ה וזה סייעתא להמחבר:

שלא עמ״א וע׳ לבוש גם בשבת השולחן מזבח הוא אלא כו׳ יע״ש ועב״י מ״ש סכין ברזל משמע לטעם דא׳ זכר בחורבן ותקע בבטנו היה כל מיני התכיים שיוכל להמית עצמו אבל לענין בנין מזבח וחרב נברא לקצר משמע דוקא ברזל לא כל מיני התכיים ואני העני מסופק בזה ע׳ פ״א מה׳ בית הבחירה הלכה ח׳ וי״ד דמנורה ואבני מזבח ששקצוה מלכי יון במגירות מתכות חוץ ברזל א״א להיות חלק בלי פגימה וצ״ע: