לא יאמר עמ״א עא״ר ב׳ דאם אמר בריך רחמנא מלכא דעלמא מריה דהאי פתא בריך רחמנא דזן כולא יצא ואפשר כיון שמטבע ארוכה היא ראוי להאריך קצת עמ״ש באות א׳ אי״ה בזה עיין א״ר א׳ דיוקים בבהמ״ז. זן מזונות ומפרנס שאר צרכים (מלבושים וכדומה). מלת כ״ל כשהוא מוכרת בחולם וכשהוא סמוכה בקמ״ץ חטף וע״ד זה תדין. מלה פה במוכרת ובסמוך בפי כל חי רוענו דננו יש נוסחאות שונות עא״ר. כשאוכלין על שולחנות רבות אומרים ועל שולחנות אלו שאכלנו מעליהם הא בשולחן א׳ אף ב׳ שולחנות ונותנים דפים עליהם כאלו שולחן א׳ א״א כן. אורח מברך לבע״ה הא דר אצל בע״ה ואוכל בפ״ע אין מברך לבע״ה עא״ר ואי״ה בקפ״ט יבואר עוד:

שיחתום עמ״א על זה אמרו כל המשנה לא יצא שעשה מארוכה קצרה היינו ארוכה שפותחת וחותמת בברוך ועשה קצרה או להיפוך לא יצא אבל קיצר בנוסח יצא וראיה מבנימין רעיא עב״ח יע״ש:

אם עמ״א א״י למה לא הביא ארץ חמדה טובה ורחבה לא יצא י״ח עיין טור ונ״ץ וא״ר. בכל עת עתים קור וחום ושעה חלק מכ״ד במעל״ע עד״מ ועא״ר א׳ עת שש שעות משתנות מבוקר עד חצי יום ומחצי עד הלילה יע״ש:

ונשים עמ״א אבל חוקך שהודעתנו י״ל בלבוש כתב שלא יאמרו ועל חוקך וא״י למה כי מחוייבים במצות. ומ״מ כתבו ז״ל שלא לדלוג נוסח הברכה וכ״ש טומטום ואנדרוגינוס מחויבים ללמוד מספק דבני תורה הם בודאי וברית יש לדון לטעם בד״ה יע״ש. ומ״ש הטור דבהמ״ז ד״ת צריך לחזור אם לא אמר ברית ותורה עב״י דברית ותורה לאו ד״ת היא וי״ל כמ״ש התוס׳ סוכה נ׳ דכל שאמרו חז״ל דלא יצא מדרבנן אף מ״ה לא יצא וכאלו לא עשה המצוה כלל אם כן שפיר כתב הטור דבהמ״ז ד״ת הוא עמ״ש בפתיחה כוללת בזה: