ב׳ חבורות עמ״א בא״ר ד׳ כתב שצדק ע״ת שהביא דין דחופה בשם הלבוש אע״ג שבטור כאן ובש״ע אה״ע ס״ב סי״א הביאו המחבר דמלבוש מוכח דר״ה אין מפסיק בבני החופה עט״ז אות ג׳ ואי״ה שם יבואר:

וכגון עמ״א כתב דהב״י חזר כאן ממ״ש בספרו הארוך (גם שם לא החליט) ואף בית א׳ בעינן נכנסו ע״ד כך הא לא״ה אף שיש בכל חבורה זימון ג׳ אין מצטרפין ואלו מזמנין לעצמן כו׳ ולסברא הא׳ בב״י צ״ל בין כשאין ג׳ אז ודאי אם לא הוקבעו בכל הסעודה כו׳ משא״כ כשיש זימון בכל החבורה מצטרפין לזימון א׳ אע״ג שלא הוקבעו כלל ובש״ע חזר מזה אף כה״ג בעינן הוקבעו כו׳ אבל בלבוש משמע דוקא ב׳ בתים בעינן הוקבעו כו׳ וכ״כ הר״מ בשם א״ז בבית א׳ (כל שיש ג׳ בכל חבורה) א״צ הוקבעו כו׳ וכ״כ נ״ץ ועא״ר א׳. ועמ״ש בט״ז אות א׳ אי״ה מזה:

מפתן עמ״א וה״ה אם כשב׳ חבורות בב׳ בתים והמברך באמצע הוי ברואין מקצתן וא״ז. ובכל זה אף שאין בכל חבורה ג׳ המברך מצרפן:

ברכת זימון עמ״א ובקצ״ג אות ד׳ יע״ש והר״ב בהג״ה כאן שתיק ואודי להמחבר אף שבד״מ בקצ״ג חלק עליו יע״ש ועא״ר ג׳ בשם שכה״ג המנהג לצאת חבורות הרבה בזימון א׳ ולברך כ״א בהמ״ז לעצמו היינו ברכת הזימון יאמר בקו״ר שישמעו כולם:

בביאור עמ״א דאם אין שומע דבר המזמן רק שומע עונים ברוך שאכלנו משלו עונה אמן כבסי׳ קל״ט סעיף וי״ו יע״ש ואי״ה בקצ״ח יבואר זה: