ע״ה גמור עמ״א עי׳ דרישה ור׳ יוסי אמר דהאידנא כו׳ עתוס׳ ברכות מ״ז ב׳ וחגיגה כ״ב ושם בתוס׳ בשם ר״י שלא יהא כל אחד בונה במה לומר ת״ח הוא וא״כ לכאורה נהפוך הוא לפי׳ ר״י שבתוס׳ אין מזמנין על ע״ה שלא קרא ק״ש ולמ״ד שלא יהא ע״ה פירש עצמו אף מי שאין קורא ק״ש חיישינן שיפרוש ועל זה היל״ל דליחיד ל״ח ואין כעת בידי ספר כ״ה:

ולא עמ״א ועי״ד רס״ט א׳ ואי טבל קודם שמל ספק הוי וטומטום צ״ע אי יש לדמותו לנכרת הגיד או לאו יע״ש והנה פשיטא דבהמ״ז ספק תורה ולחומרא ואין ספק מוציא מידי ודאי כמו תקיעת שופר וכדומה (דאע״ג דנאמר ספק תורה מ״ה לחומרא אינו כודאי זולת בטומאה ברה״י ובפתיחה כוללת כתבנו בזה) ומיבעיא לי אם בגר שטבל קודם מילה דהוי ספק אם מוציא אשה אף דיעבד כיון דשניהם מספיקא דדינא שם א׳ הוא ומוציא א״ד שמא ספק זה לקולא וזה לחומרא אם יבוא אליהו ויאמר ואין מוציא וצ״ע. עמ״ש אי״ה באות א׳ מזה. ומ״ש רשע מפורסם כו׳ היינו בעובר עבירות רבות הא משום חדא עבירה דוקא נדוהו הא לא״ה מצטרף כבסי״א עסי׳ נ״ה עט״ז מ״ש באות א׳ מזה. ומאוכל טבל י״ל בשוגג:

פטור עמ״א ואם בירך האונן והוציא רבים י״ח אין יוצאין דפטור מן הדבר בעת מיקרי ועשו״ת ח״צ ז״ל סימן א׳ לענין חליצת אונן ובפתיחה כוללת כתבנו מזה יע״ש וכאן אין להאריך:

משום עמ״א אבל כשאין ג׳ אנשים אף כשירים אין מצטרפות הנשים לזימון אפי׳ עם בעלה שאין חברתן נאה עיין לבוש ס״ז ואי״ה בט״ז אות ב׳ יבואר בזה:

אע״פ עמ״א דשאני בהמ״ז דהוי ספק תורה צריך שיבינו משא״כ ברכת הזימון הוי דרבנן יש לסמוך שפיר ארש״י כבסי׳ קצ״ג אות ב׳ ומיהו הלבוש סובר ברכת הזימון הוי ד״ת שוב ראיתי בא״ר אות ד׳ תירץ די״א נשים מזמנות אף עם אנשים רשות לא חובה אע״ג דאנן קי״ל דחובה עם האנשים שפיר יי״ח אף אין מבינות יע״ש והיינו דהוי כעין ס״ס שמא הלכה כרש״י בקצ״ג ושמא רשות:

מ״ש המחבר אנדרוגינוס כו׳ טומטום כו׳ עמ״ש בסימן קפ״ו במ״א דלענין ברהמ״ז דיעבד י״ל דהוי ספק ספיקא ויוצאין דיעבד וכאן לכתחלה לזימון מיירי יע״ש:

הפעוטות עמ״א ולהלכה קיי״ל כמ״ש הר״ב בהג״ה דקיי״ל דאין מזמנין עד שיהא בן יג״ש. בן ז׳ וח׳ היל״ל עב״י:

מחזקינן עמ״א האריך להשיג על יש״ש ועמ״ש בסימן כ״ח אות ז׳ במ״א דכל היכא דאיכא לברורי בקל לא סמכינן ארובא וחזקה ובדיקה זו סובר דהוי ק״ל יע״ש. ומ״ש דקטן אין פוטר גדול אף דשומע כעונה ועונה אמן כמברך או יותר מ״מ בעינן דוקא שישמע ממחויב בדבר ובסי׳ נ״ה הערנו בזה יע״ש:

וחרש עמ״א ובסי׳ נ״ה אות ח׳ ובט״ז אות ד׳. ומ״ש המדבר ואין שומע לכאורה שומע ואין מדבר לאו בר זימון הוא דאיך יאמר נברך ואלם לאו בר ברוכי הוא ולפ״ז לזימון י׳ בשם שפיר כמו בתפלה שאומר ברכו לאחרים ואכל בי י׳ שכינתא שריא. אבל י״ל הרהור כדיבור דמי היכא דאנוס כבסי׳ ס״ב יע״ש וא״כ אלם מחויב לברך בהמ״ז מ״ה מצטרף לזימון וא״י בברכת אשה וקטן וי״ל הרהור אף למ״ד כדיבור במדבר כל הראוי לבילה משא״כ באלם וצ״ע:

מ״ש המחבר בסי״א מנודה צ״ע אי מוציא אחר או אחר לו בברכה וכ״ש אם יצא מוציא מטעם ערבות וזה נידוהו ורחקוהו ל״ש ערבות עי׳ בסי׳ נ״ה סי״ב וצ״ע. ואם רבים המוחרמים צ״ע עי״ד של״ד באר הגולה: