מפסיק עמ״א האדון ז״ל בקיצור לשונו כיון למ״ש הב״ח בטור הביא פירש״י ברכות מ״ה ב׳ א׳ מפסיק דרך ארץ והרר״י כתב מחויב הוא והראב״ד כתב דבין עונה או לא עונה הם מזמנין עליו כתב הב״ח דהראב״ד חולק ארש״י והרר״י דלרש״י דרך ארץ הא לא רצה אין רשאין לזמן והוא אוכל ולהרר״י חוב ומקרי עבריינא ומ״מ כשלא הפסיק אין רשאין לזמן עליו כשאוכל ולהראב״ד מזמנין עליו רק הוא א״י בזימון כשלא הפסיק אבל המחבר בש״ע שהביא א׳ מפסיק בע״כ כהרר״י והביא דברי הראב״ד והם סתורים להראב״ד מה שייך בע״כ הא לגרמיה מפסיק דלצאת הוא ידי זימון ש״מ דהב״י סובר דהראב״ד אין חולק ואה״נ קאמר א׳ מפסיק בע״כ כדי לצאת הוא וזה שציין באר הגולה א׳ ברכות מ״ה לפי׳ הרשב״א שם דבע״כ וכהראב״ד עב״י. ולבוש הרכיב ד״א עם חוב וכופין אותו וצ״ע יע״ש:

אינו עמ״א הסכים לב״ח אף שהתחילו המוציא ביחד כל שיוצא לשוק קודם גמר סעודה רשאי וכ״מ ברש״י ברכות ג׳ ב׳ ד״ה ולא והפורשים היו צריכין לצאת לשוק כו׳ ועא״ר ג׳ ברש״י י״ל משום סכנה היו צריכין לצאת לשוק או דבר נחוץ נמי אפשר התירו כבסי׳ ק״ח ס״ח עכ״ל הנה בק״ח ס״ח לכתחלה לא התירו לו לעבור זמן תפלה משום ממון ועי׳ ה׳ שבת לפעמים התירו לו משום הפסד ממונו ואי״ה יבואר בזה ועסי׳ תרנ״ו במ״א אות ו׳ ז׳ אפילו מצוה ד״ת באין הפסד גדול יבזבזו חומש הא יותר לא יע״ש גם מרש״י שם היו ד׳ ונשאר ג׳ לא הוי מחטיא הרבים ועט״ז ואי״ה שם יבואר עוד:

לחזור עמ״א פרפרת הוא כמה דברים ומהם כסנין המבואר בסי׳ קס״ח סז״ה ומ״א כ״ב וקע״ז ומ״א אות ו׳ שם. וכ״ז שלא אכל כזית פת א״צ להתחיל כ״א מנודה לך אם כיון לצאת בברכת הזן. ועל פרפרת אם הוא כסנין וכדומה צריך ברכה אחרונה אע״ג לדידן ליכא דברים הבאים לאחר הסעודה כבקע״ז ס״ב ומ״א ז׳ מ״מ בהמ״ז פוטרת מעין שלש וכאן אמר הזן ממילא צריך מעין שלש ואם פירות ובשר ודגים מברך בנ״ר כה״ג דכבר אמר הזן ואפשר דוקא בהמ״ז כולה פוטר בנ״ר תוך הסעודה. וברכה ראשונה צ״ע דע״כ אמר הרא״ש ז״ל דא״צ ברכה ראשונה היכא דלא כיון לצאת בהזן אבל כאן דיצא ידי הזן הוי הפסק וצריך על הפירות ברכה ראשונה דהוי כדברים הבאים לאחר הסעודה כאמור כנ״ל. ומ״ש כ״מ בתוס׳ ברכות מ״ו ב׳ ד״ה להיכן שסיימו שהרי לא סיפר בנתיים, ובקפ״ג ס״ו מ״א אות י״ב והקשה דברי הרא״ש אהדדי דכאן כתב דאם אכל צריך לחזור להזן ובדף נ׳ ע״ב גבי פרח זימון פי׳ דאם נצטרף לזימון ואח״כ באו ג׳ מג׳ חבורות אע״פ שאכלו אח״כ חוזר למקום שפסק והא איהו פסק כר״ש בדף מ״ו דהזן הוי בכלל וא״כ צריך להתחיל עכ״פ מהזן ותירץ דרא״ש העתיק שם פירש״י דנצטרף עד נברך והיינו כר״נ ומש״ה סיים למקום שפסק אבל לר״ש אה״נ היה שם עד נודה לך ופרח זימון שא״א נברך כו׳ ומתחילין הזן. ובדברי רש״י קשה לי דלכאורה גם רש״י פסק כר״ש דהא בדף מ״ו ב׳ להיכן חוזר פי׳ אליבא דר״ש ועי׳ רא״ש שם ממילא הלכה כר״ש ואמאי לא פי׳ בנו״ן ג״כ שהיו שם עד הזן ועמ״ש בחדושינו וצ״ע. כתב הטור כו׳ דאע״ג בג׳ ב״א מג׳ חבורות אע״פ שאכלו אח״כ פרח זימון הואיל וזימנו על תחילת הסעודה כבסי׳ קצ״ג סה״ו שאין שם ב״א משוק משא״כ כאן שנצטרפו שנים (דוקא) מירי דהוי עלה של ירק או בירך א׳ מהם דמצטרף עסי׳ ה״ו וקצ״ד ועב״ח ומיהו דוקא אכל עם השנים אח״כ כזית הא לא״ה א״א לומר שאכלנו משלו ול״ד לבירך שיוכל לומר שאכלנו משא״כ זה כבר אמר שאכלנו כו׳ וכזית מכל מאכל סגי ועסי׳ קצ״ז ס״א. וחמשה והפסיק א׳ לב׳ אין מצטרף עם שנים הנשארים אע״פ ששנים הנותרים לא היו שם ולא ענו מידי דהוי אד׳ בכל חבורה בסימן קצ״ג ס״ו אבל ו׳ דנחלקין אז שפיר דמי ונקיט ז׳ ח׳ דיצוייר שיצטרף א׳ שהפסיק אח״כ ב׳ פעמים עוד כתב לצירוף י׳ ל״ש פרח זימון. ואפי׳ ה׳ עם ה׳ דליכא רובא דמינכר כבסי׳ קצ״ז הכא אכלי כולהו פת מצטרפין לשם במחצה. עא״ר אות ו׳ ד׳ מפסיקין לז׳ יע״ש: