גדול עמ״א כשכולם ב״ב אז גדול מברך הא לא״ה אורח מברך עי׳ פרישה וא״ר אות א׳, הא דגדול מברך כבוד הוא שיהא הוא מוציא רבים י״ח עיין ברכות מ״ז וב״ח ונ״ץ אף האידנא שכולם מברכים בלחש ל״פ ובחדושינו כתבנו בזה:

למי שירצה עמ״א אפשר כמה אורחים רשאי בע״ה לכבד למי שירצה אפילו קטן נגד גדול. ומ״ש ב׳ ב״ב וא׳ יש לו אורח יראה לפרש דאותו שאין לו אורח והם ד׳ יוכל ליתן לבן ביתו בסמוך ע״ש ולא מצי אידך לעכב ולומר הדין אורח מברך כי הואיל ובבע״ה תליא מילתא. אבל אם הם ו׳ רשאין לחלוק ויברך אורח לבע״ה שלו ואידך יכבד בהמ״ז למי שירצה כו׳:

לא עמ״א שמבזה התורה וע״ז נאמר ומשנאי אהבו מות (משלי ח׳ ל״ו כל משנאי אהבו מות) דלא כלבוש עא״ר אות ג׳ דבתורה מיירי קרא:

לפתוח עמ״א עסי׳ קל״ה בט״ז ג׳ ומ״א כ׳ ובפריי שם. מ״ש מלוי וישראל בי״ד רנ״א ס״ט לוי קודם לישראל ורש״י פ׳ ראה (דברים י״ב י״ט) תי׳ בפרישה שאינך מחויב ליתן לו מתנת חנם עא״ר ג׳ אבל צדקה קודם הוא לישראל. ויש לכבד לוי בהמוציא ובהמ״ז:

מקצר עמ״א דוקא באורח ומ״מ מצוה לחזור אחר כוס של ברכה:

כוס עמ״א עמ״ש בסימן קצ״ב במ״א מחולין פ״ז בהא ד׳ ברכות ובח״מ סי׳ תפ״ב מזה וכאן אין להאריך:

ברכת הפירות