דכלה עמ״א כל ספק ראוי לברך פה״א יצא כמבואר ומ״ש שמוצצין שהכל כבס״ח בר״ב קשה דאותן פירות השרף הוא עיקר הפירי וכמו זיתים וענבים ודומיהם ומיהו מצוק״ר יש ראיה בסט״ו ושם באמת דעת הטור לברך פה״ע ושם יש עוד תירוצים לכן צ״ע באותן שקורין קאלינע״ס ויברך על פרי אחר תחלה פה״ע וגם על מים שהכל ויאכל אותם וכל היוצא אין סופגין י״ל באילני סרק אין ערלה נוהג עי״ד רצ״ד סכ״ז ופ״ק דערלה מ״ב והבן:

אילני סרק עמ״א בני אסא וכדומה עט״ז אות א׳ דבאילני סרק פירות שטובים כמו תותים אם הן עץ ממש פה״ע וא״ל פה״א משא״כ בני אסא דאין ראויין כך כלל כ״א לאחר הבישול אין מברך אלא שהכל יע״ש בזה:

אלא שהכל עמ״א ול״ד לצלף דהתם אילן פירות הוי וממילא אף שאינו ראוי כ״א לאחר הבישול והתיקון פירי הוא ופה״ע:

הזנגבי״ל עמ״א ול״ד לאגוז רך רק לאגוז גמור המטוגן בדבש בר״ב סי״ג וי״ד יע״ש וע״ש לענין בישולי עכו״ם ברכות ל״ו הא רטיבתא לברכה ולמ״ש בש״ע זנגבי״ל יבש בדבש פה״א וכנראה שחזר ממ״ש בב״י דקמ״ל דל״ת דבש עיקר יע״ש וכ״כ הב״ח יע״ש א״כ אמאי לא משני ל״ק אידי ואידי ביבש הא דמרוקח בדבש ראוי לאכילה ומעיקרא מאי קשיא ליה מהא מילתא ובע״כ עדיפא משני דע״כ רטיבתא דמותר משום בישולי עכו״ם משא״כ למה שהיה סבור בב״י י״ל בש״ע לית אף ביבש והא ברטיבתא לברכה קאמר ולפ״ז לית חזרה דבב״י נמי סובר יבש מרוקח פה״א אלא דמשני הא רטיבתא משום בש״ע א״כ מה קמ״ל בגמרא ומברכין פה״א פשיטא דרטיבתא בלא דבש נמי כן הוא ולז״א דל״ת דבש עיקר וצ״ע. ובחדושינו הארכנו ועי״ד צ״ו בש״ך אות י״ז חשש שחתך בסכין איסור ובגמרא מיירי חשש פליטת כלים אמרינן דבש מבטל החורפא עי׳ הרר״י ברכות ל״ו בזה ולפ״ז פלפלין מרוקחים לית שם חשש איסור דאין בו חתיכות ולכליהם לית חשש כדכתיבנא ולפ״ז י״ל דמשני ברטיבתא כמו ולטעמיך דבלא״ה האי מילתא ברטיבתא מיירי דאין חריף דביבש יש לאסור מחמת שחותכין בסכין עכו״ם עמ״ש בפריי לי״ד צ״ו בש״ך אות י״ח וכאן אין להאריך וכ״ז בפי׳ הגמרא נוכל לומר כן דקושיא מברכה אבל רש״י ביומא פ״א ב׳ ד״ה שריא ומדאמר שריא ש״מ דרך אכילתו כשהוא חי משום דברכה מאי קושיא ע״י דבש כו׳ ומשני רטיבתא אלמא יבש יש בישולי עכו״ם והם דברי המ״א וט״ז ר״ד י״ד חולק יע״ש:

צנון עמ״א ומרוקח עט״ז ר״ה ג׳ ועמ״ש בר״ב בט״ז אות י״ב מזה: