זורקן עמ״א. וכ״כ הט״ז אות ג׳. ודע בציצית לא מהני תנאי באומר איני בודל מהם דביזוי מצוה הוא ול״ד לנוי סוכה תרל״ח ס״ב דהתם לא נחשבו כמותם ולא חל שם מצוה עליהם משא״כ ציצית דבהכרח לשם מצוה עושה ומברך להתעטף עיין לבוש שם וא״ר א׳ ומ״א ז״ח ועיין סי׳ מ״ב במ״א אות ו׳ ואי״ה שם יבואר. והנה אף מצות דרבנן שייך בהו ביזוי שהרי נר חנוכה דרבנן ואמרו אסור משום ביזוי מצוה ה״ה טלית משי להמחבר בסימן ט׳ דרבנן אסור, ובטלית אי רשאי לעשות ביה תשמיש הדיוט כתב א״ר בשם ע״ת דשרי אי אין תשמיש מגונה והט״ז באות ג׳ כתב דטלית להמחבר חמיר מציצית ולי ההדיוט י״ל טלית של תפלה המיוחד לכך חמיר הטלית כמו ציצית (וא״ש בסי׳ ט״ו בא״ר יע״ש) אבל טלית קטן לבוש פשיטא דשרי לכל תשמיש באין מגונה דהא לבוש הדיוט הוא ואפי׳ לשכב בלילה רשאי ויבואר בסעיף ב׳ מזה. והוא כמו תנאי כזה מועיל. טליתות לעשות ממלבושי כומרי עכו״ם מותר אבל מה שמשתמשין ומלבישין עצמן כשהולכין לעכום אין לעשות טלית מצוה מהם עי״ד קל״ט סי״ג יע״ש וטלית שנפסקו ציצותיו אי רשאי לעשות מכנסיים יראה דלא אריך למיעבד כן דתשמיש מגונה אסור ואפילו מטלית קטן. והוי יודע דציצית אסור למיסור מידעם אפי׳ בלילה אפי׳ להר״מ בסי׳ י״ח מ״מ דמי לשופר ולולב שעומד לשנה הבאה דאסור לתשמיש הדיוט כמ״ש הב״ח כ״ש זה:

שלא עמ״א הקשה להאר״י ז״ל א״כ להר״מ ז״ל דמיוחד ליום פטור בלילה וקשה מדוד בלילה (כמבואר סי׳ י״ח) אלא דהיה לו מזוזה והנה בטלית לבית הכסא הוכיחו מרב יהודה מנחות מ״ג א׳ דאמאי לא מברך כשהסיר ביום עב״י וי״ל דרבי דאמר כ״ז שמניחין מברך בהסיח דעתו או בית הכסא שלהם רחוק בשדה עמ״א סי׳ כ״ה אות כ״ב ולעיל סי ח׳ במ״א אות י״ח ויש ראיה מדוד דאמר מנחות מ״ג ב׳ כשנכנס למרחץ ולא בנכנס לבית הכסא ג״כ לא מזוזה ולא טלית ש״מ שמותר לילך שם בטלית:

שלא עמ״א ובסימן י׳ אות י״ג מדמשני שם שיפסקו בכל עת ולא משום דאסור שיהיה ציצית נגררים ומש״ה פטרו אותן בגדים ש״מ דרך הילוכו אין איסור: