העיקר מעורב עמ״א ר״ח סעיף ז׳ וס״ב וסעיף ו׳ ועסי׳ ר״ד אות כ״ה כצ״ל ועסי׳ ר״ב ס״א בהג״ה ובט״ז ר״ב אות ט׳ במים כו׳ יע״ש. ומ״ש לחלק בטוב בין מי שלקות ובין שתיתא ואין להאריך:

כגון עמ״א תוס׳ ברכות מ״ד א׳ ד״ה באוכלי והיפך הדברים לאפוקי מנ״ץ וב״ח דב׳ התירוצים אין חולקים ושינוי מקום וז״ש באותו מעמד ובתי״ט נמלך אף בבית א׳ כל שנמלך כו׳ ועט״ז א׳. והעלה כל שדעתו עליו פטור בברכת העיקר אף שאין ברכותיהן שוות כמו פה״ג והמוציא פוטר פה״ג לפת ואין דעתו עליו מברך שהכל אפת כמו באוכל הטפל קודם דמ״ש כיון שאין אוכל כ״א למתק השתייה. ומ״ש לחלק בין פת אף שאין דעתו עליו ובין שאר דברים והשתא ניחא דתנן תלת מילי שם הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו וזה הכלל ובירך על הפת פטר פרפרת דכולהו צריכי פת פוטר אפי׳ בסתמא ומליח דוקא פת עמו דעתו עליו וזה הכלל לומר אף פה״ג והמוציא וכדומה דל״ת דוקא מליח ופת שהכל דיעבד פוטר הכל כו׳. ולומר הא דתנן מליח בתחלה הא לסמוך על מה שיאכל העיקר אח״כ אסור כתה״ד כמ״ש הר״ב בהג״ה דז״א דמליח שהכל ואף אם טפל תחלה מברך שהכל על הפת ומליח לא הוי הפסק עד שאני תמה על מה שכתב התי״ט שם דלמה לא הביא מהרא״י ז״ל ראיה ממתני׳ לפסק שלו דאדרבה ממתניתין ליכא לאוכוחי מידי וכדכתיבנא ועיין מ״ש אי״ה עוד באות ד׳ מזה:

הטפל עמ״א הקשה דמשמע כל ששניהן שווין נמי למה כו׳ ואם לומר זית חביב י״ל ב׳ מעלות מין זיין וחביב ומנ״ל להר״ב בהג״ה חביב לחוד. ועט״ז אות ג׳ ומ״ש דאסור להרבות בברכות י״ל כה״ג כל מין ברכתו הראוי לו. ומ״ש מגמרא מ״א א׳ ר״י אומר כו׳ מה קושיא דלמא לר״י מין ז׳ עדיף כו׳ ולא דזית חביב דא״כ איך פליגי רבנן עליה ועי׳ נ״ץ ובא״ר אות ג׳ כתב דנ״ץ תי׳ זה וא״י דנ״ץ כתב דבחביב כו׳ יע״ש ומ״מ העלה בא״ר ספק ברכות להקל ואף בחביב פוטר הטפל יע״ש ומ״ש יי״ש עסי׳ קע״ד אות י״א. ובשו״ת רמ״א סי׳ א׳ יע״ש ובט״ז מזה:

רק עמ״א השיג על הר״ב דכוונת הא״ז מיירי בגודגדגיות ששותה משקה שכר שהכל וראוי לברך על העיקר כו׳ משא״כ כששותה יין פה״ג א״א לעשות ברכה אחרת רק ישתה קצת יין ויברך עליו ואח״כ יאכל כי אין ברירה:

שאין עמ״א ומברך על הדובשין במ״מ דאין בטלין לגבי המרקחת. עמ״ש אות ה׳ ו׳

לאכול לחם עמ״א ובא״ר ז׳ בשם מ״ב ושל״ה אף בדובשין המרקחת עיקר וה״ה נויאט עיקר כה״ג ועט״ז אות ח׳ בזה יע״ש כתב עוד א״ר באות ו׳ טפל חביב י״ל כמ״א אות ד׳: