אפי׳ עמ״א ברכות מ״ג א׳ אורחין שאני וכפירש״י שם. ועי׳ אות ב׳ בשולחן א׳ דוקא זהו לדידן ולדידהו אף בלא שולחן א׳ דדרכן היו לאכול כ״א בשולחן לבד. ומ״ש התוס׳ שם מ״ב א׳ ד״ה הסבו יע״ש. ומ״ש מרצ״ח סעיף י״ד באות א׳ מברך לכולם יע״ש י״ל דלאו ממש ברכת הנהנין הוי אלא שבח עסי׳ רצ״ח בט״ז ומ״א א׳ דדוקא נהנין ממש בעינן הסיבה או ישיבה לדידן וברכת השבח והמצות י״ל א״צ קביעות ול״ש קביעות בהם:

דבישיבה עמ״א לדידן בלא שולחן א׳ אף קביעות מקום לא מהני בביתו ועמ״ש אות א׳ בזה וע״ש סי״ב:

צריכין עמ״א וכ״מ בגמרא מ״ג א׳ מגו דמהני הסיבה לפת מהני ליין ונ״מ לדידן נמי במ״ש הר״ב בהג״ה דברכה ראשונה תוך הסעודה מהניא א׳ מברך לכולם עמ״ש בט״ז מזה. ומ״ש קס״ז ס״ב כפי דעתי ראוי להיות קע״ז ס״ב אות ז׳ דהאידנא אין לנו סילוק סעודה ועי׳ אות ה׳ אי״ה בזה:

דאין עמ״א לדינא צ״ע די״ל דוקא קבעו הא בלא קביעות אף דיעבד לא יצאו עסי׳ קס״ז במ״א אות כ״ח:

לא עמ״א גמרא מ״ג א׳ מגו דמהניא כו׳ עמ״ש באות ג׳ די״ל ברכה אחרונה אין כ״כ ראיה מראשונה:

כפירות עמ״א ועט״ז אות ב׳ כתב בפשיטות דשכר ומע״ד דין יין יש לו יע״ש:

ואז עמ״א ברכת הנהנין אם אין מחויב הוי ברכה לבטלה ואסור לענות אמן ואפילו ענה לא יצא וברכת שבח נוטל לקמן לא הוי ברכה לבטלה יע״ש וההיא דר״ט ס״ב לאו בברכת הקידוש מיירי דקידוש מוציא אע״פ שאין נהנה כבסי׳ רע״ג ס״ד עב״י סי׳ ר״ו. י׳ שעושין כ״ח בב״י בשם הג״מ בשם התוספתא ואם שומע מקטן בר חינוך יראה דיוצא דברכות דרבנן עסי, קפ״ו. עי״ד י״ט בתב״ש אות ט״ו בשוחט שנטרף שלו א״י אחרים בברכתו: