לחנותו עמ״א. ברכות נ״ג א׳ רי״ז ה׳. ואם עשה להריח אפי׳ אין מכוין להריח מברך כמ״ש הב״ח כאן ומ״א רי״ו ה׳ וא״ר אות א׳ ועט״ז א׳ מ״ש בזה:

דעתו עמ״א ועט״ז תרל״ט אות ב׳ ובט״ז אות א׳ כתבנו בזה:

לא עמ״א וכ״ש אם הולך לחנות אחר צריך ברכה אחרת ובט״ז אות א׳ הארכנו בזה יע״ש:

של ב״ה עמ״א רש״י ברכות נ״ג א׳ ובט״ז א׳ כתבנו מזה דאי מונחים בב״ה אין שם ברכה ואם מריח ריח למרחוק מאד באופן שאפשר לברך שם צ״ע אם נדמהו לריח שאין לו עיקר וכן מונחים בחנות והוא חו״ץ לחנות ומריח צ״ע אם מברך ובע״ט בצואה י״א רשות מועלת לריח ה״ה כאן אין מברך ואף לדיעה א׳ שם י״ל דהוי כריח רע שאין לו עיקר ובטור כתב דאפשר הר״מ מדמה לצואה וע״ש וצ״ע:

הזוהמא עמ״א רש״י נ״ג א׳ לשיטתיה במ״ג ב׳ שמן והדס לסוך הידים וע״כ שמן ערב והתוס׳ שם כתבו שלא בתוך הסעודה (דאל״כ שמן ערב קודם עמ״א רט״ז אות י״ט) א״כ מנ״ל להתוס׳ בנ״ג דשמן אפרסמון מברך להעביר הזוהמא. ומ״ש בעשבי בשמים ע׳ רט״ז י״ט דאין ברכותיהן שוות דמברך על זה וחוזר ומברך ע״ז יע״ש:

ולי העני אי לאו דמסתפי מחבראי וכ״ש מרבוותא אמינא שהתוס׳ בנ״ג א׳ ד״ה אין מברכין עליו פירש״י אבל מברך בורא שמן ערב והשמיטו שמן אפרסמון כי חולקין בזה ארש״י אלא כל שמן לסוך מברך בורא שמן ערב ותהיה זאת הסברא בנויה על ב׳ הקדמות א׳ מ״ש ברי״ו סעיף ו׳ שמן שסינן י״א בורא שמן ערב לפעמים היא ברכה חשובה באפרסמון (ולפעמים הוי כמיני בשמים עי׳ בפוסקים) ב׳ מ״ש תה״ד בסי׳ ל״א הביאו הר״ב בהג״ה ברי״ב ס״א דאוכל והטפל קודם לעיקר מברך שהכל ה״נ כאן ודאי עיקרו להעביר הזוהמא. ומ״ש עשוי נמי להריח ואין מברך עליו ברכה העיקריית עצי בשמים רק שמן ערב ומשחא כבישא עצי בשמים לא בתוך הסעודה והבן זה:

שמא עמ״א ופנויה נדה נמי יש לאו דלא תקרבו עי׳ ר״מ פכ״א מהא״ב ואה״ע בזה ועא״ר אות ז׳:

אינו עמ״א בחדושינו הארכנו חדא דמה בכך דעשוי למכור לע״ז הזמנה לאו מילתא אם לא שמכרו כבר ב׳ אי ריח איסור ד״ת אסור או דרבנן עי׳ ר״מ ה׳ מעילה פ״ה הט״ז משמע ד״ת ורש״י ותוס׳ פסחים כ״ו משמע דרבנן גם מ״ש המ״א מסתמא של מסבה א״כ מחצה נמי ועא״ר כאן ואי״ה בכללים יבואר מזה אי אמרינן ב׳ מיעוטים דלאו מטעם אחד אי מצטרפין וכאן אין להאריך:

שאלה אתרוג של ערלה דאסור להריח בו שנתערב בהרבה מותרים והריח בא׳ מהם במ״ש ואח״כ נזדמן לו בשמים של היתר אי חוזר ומברך ומריח או לא (כי במ״ש מחויב להריח בבשמים ה״ה פירות אם יש לו ול״ד בשמים):

תשובה יש לחלק בין נתערב בס״א דבטילה ערלה רק דבר חשוב ומנין לא בטיל אתאן לספק של פרי תואר בי״ד בצ״ח ושאר דוכתי בחתיכה בב״ח שאין בטלה לאכילה דחהר״ל אי מותר ליהנות מלוגמא וכיוצא דהנאה לאו ר״ל או אין ביטול לחצאין ה״ה נזק יש לספק בזה ובפחות מס״א אין ספק דאסור להריח אמנם למ״ש א״ר ברצ״ז ה״ו דמש״ה חוזר ומריח דהוי כמוכר דבר איסור ואכלו דאין מחזיר הדמים בח״מ רל״ד וסמ״ע דאין נהנה וא״כ מ״ה חד בתרי בטל רק מדרבנן ערלה ר״א ואסמכתא היא ובאיסור דרבנן קי״ל דמחזיר הדמים דנהנה הוא עי״ד קי״ט סי״ג בש״ך אות כ״ז ואע״ג באיסורי הנאה מחזיר דאין דין מכירה אבל נהנה הוא. וא״צ להריח מחדש ויצא בזה:

והוי יודע דאתרוג ערלה אי אסור להריח בו יש בו מהספק בי״ד ק״ח ס״ז בשמים של ערלה דקאי להריח הא אתרוג וכדומה דעיקרו לאכילה אפשר מותר ועש״ך אות כ״ו משמע דאסור וי״ל להריח באתרוג הוי שלכ״ה וכל שלכ״ה י״א דהוי רק מדרבנן בריחא לא גזרו ועמ״ל פ״ה מה׳ יסודי התורה ואתרוג דמצוה אי הוי שייך ביה אקציה למצוה בריחא הוי אסור מ״ה ואין להאריך כאן ואי״ה יבואר במקום אחר ובסי׳ רצ״ז יבואר עוד וכאן אין להאריך. ולענין להריח בפת חם בפסח עא״ר תמ״ז אות ז׳ בסופו בשם או״ה דאסור וה״ה ביי״ש ואי״ה שם יבואר:

ברכות הנעשים על הנסים