כגון עמ״א תוס׳ ברכות נ״ד ב׳ ד״ה אבני ונס שלו אע״ג דאין ניכר כ״מ מערבות וגמלא שם נ״ד א׳ ובט״ז א׳:

על נס עמ״א ל״ג ב׳ ברשב״י אמר איכא מילתא כו׳ כמו יעקב אבינו ניצול מעשו ותיקן צרכי רבים יע״ש:

לקצת עמ״א בפי״ב י״ב פרים כל שבט אקרי קהל וע״ש בכ״מ הא דבעינן רוב ישראל לענין הקרבן ובלח״מ שם וט״ז מה׳ קרבן פסח ה״ו יע״ש ועא״ר ג׳ מתוס׳ ברכות י״ד ב׳ ד״ה אבני שכתבו חזקיה לא גרע מאדם מסוים משמע שבט א׳ לא ואין ראיה דאפשר לא היה רוב שבט יהודה או בירושלים ולכך כתבו דחזקיה לבד די. ומשמע קצת השבטים אף שהם רוב שבטים ז׳ כל שאין רוב ישראל לא הוי נס דרבים ועי׳ פי״ג משגגות יע״ש בזה:

משלשים עמ״א בסי׳ ק׳ תפלות ר״ח צריך להסדיר ולפרקים אלמא כ״ח יום נמי וי״ל התם לחומרא אבל כאן לברך בשם ומלכות י״ל דצריך ל׳ שלימות שלא ראה ועי׳ לבוש משמע כן דבעינן דוקא ל׳ יום שלא ראה אז מברך בשם ומלכות:

לל׳ יום עמ״א עא״ר אות ו׳ בשם ע״ת אם מברך במקום א׳ וכולל שאר מקומות אז כשבא לשאר מקומות תוך ל׳ אין לברך וממ״א כאן לא משמע כן דמאחר דלא ראה אותו מקום מברך אף באותו יום וכ״ד א״ר שם:

יוצאי יריכו עמ״א דבס״ו בנס רבו מברך אף שאין בו שותפות ה״ה יוצאי יריכו שנולדו קודם הנס ועב״י וי״ל דבריה ובר בריה הכין הוא אבל יותר מיכן י״ל דוקא שנולדו אחר הנס דשייכים בשותפות ועא״ר אות ד׳. ועמ״ש אי״ה באות ז׳ אי״ה:

צריך עמ״א דנס דרבים הוי כיוצאי יריכו ואפ״ה אין מזכירין כולם ועא״ר ו׳ דבריה ובר בריה מזכירין כולם וכן נס רבו יע״ש דהני לאו משום שותפות הוא אלא דחשוב כגופו ואין כאן חשש ברכה לבטלה דכולל בברכה א׳ אם הם רבים יוצאי יריכו ובאו למקום שנעשה נס לאבי זקנם יאמרו לאבותינו ואם א׳ יאמר לאבותי אבל בני איש א׳ יאמרו לאבינו עא״ר אות ה׳:

רואה האדם וה״ה אם רואה רבים מ״א ולכאורה פשוט הוא:

אדם עמ״א ובתוס׳ ברכות כ״ד ב׳ ד״ה אבני מבואר בחזקיה דאדם מסוים לבד מברך עליו ועא״ר אות ח׳ וצ״ע:

אשתו עמ״א דעל נס ממנהג עולם מבואר באות י״א ותהי נציב מלח:

ממנהג עמ״א ברכות נ״ד א׳ וט״ז א׳ וברי״ב הגומל אף בגנבים י״א שמברך יע״ש:

ויש חולק עמ״א ואף בגנבים ושודדי לילה מברך הגומל לריב״ש כמבואר בב״י רי״ט מ״מ שעשה לי נס לא שייך לברך כה״ג שקצת דרך הטבע והריב״ש כתב שאף בנס גמור לא מפטר מברכת הודאה הגומל במה שבירך שעשה לי נס במקום הזה ועא״ר אות י״ג אי״ה יבואר ברי״ט במ״א אות י׳ בזה: