הרואה נילוס עמ״א במצרים עיקר נילוס משקה השדות ול״ש מודים הילכך בין אית ליה קרקע או לית ליה מברך שהחיינו ולכאורה ע״כ אמרו הרי״ף ור״מ באין שותפות שהחיינו אלא בגשמים דכתיב חלקה אחת תמטר ועל חלקה לא תמטיר הילכך אין ברור כ״כ לברך הטוב והמטיב כ״א ביש שדה א׳ בשותפות משא״כ נילוס עולה ומשקה מלתא דל״ש כלל שישקה שדה א׳ ולא אחרים ומסתברא דאף לרי״ף ור״מ מברך הטוב והמטיב כשיש לו שדה וצ״ע ואי״ה באות א׳ יבואר עוד:

מברך עמ״א הרא״ש ברכות כ״ט ב׳ והמחבר פסק כרי״ף ור״מ דבעינן שותפין באותו דבר עצמו עסי׳ קע״ה אות ד׳ (ומלת בטובה ראוי להיות באותו דבר) ומ״מ מסימן רכ״ג ס״ב דמת אביו ויש לו אחים סתם אף דאביו חלק על פיו ואמר שדה זו לפלוני וזו לפלוני דאין שותפים באותו דבר כ״א בטובה אפ״ה מברך הטוב והמטיב ה״ה בזה וכמ״ש הרא״ש ורשב״א שם ונראה לחלק כמ״ש מקודם זה דבגשמים יכול להיות חלקה אחת תמטר כו׳ ועוד י״ל בירושה ע״פ הרוב אין מחלק על פיו הילכך לא פלוג ויש לו אחים מברך הטוב ומטיב. ומ״ש מ״א דאשה לא מהני כאן משא״כ ברכ״ג ס״ה קנה כלים חדשים דמשתמשין הכל כו׳ דא״כ לישני בגמרא נ״ט ב׳ דיש לו אשה קשה הא משני דיש לו שותפות ועא״ר אות ג׳ יע״ש ודברי הב״ח ברכ״ב הקשה לרי״ף ור״מ מ״ש גשמים משמועות טובות ותירץ התם ליכא שהחיינו וצ״ע דבאין אחים מברך שהחיינו וכ״פ הר״מ ז״ל בפ״י מה״ב ואפ״ה ביש אחים הטוב ומטיב ובגשמים שהחיינו יע״ש וצ״ע. עמ״ש אי״ה באות ב׳ מזה:

דהשומע עמ״א דברכת מודים באין לו שדה כלל לא נתקנה אלא ברואה שייך לומר על כל טפה כו׳ אבל מברך הטוב כשיש שדה בשותפות בשמע או לבדו שהחיינו דבזה אין חילוק בין שמע לראה ובטור רכ״ג אמרו לו מת אביו (בש״ע שם מת אביו) מברך שהחיינו באין אחים ויש אחים הטוב אלמא אין חילוק ומש״ה השמיטו המחבר דפשוט הוא בלא חזא דאין מברך מודים ושיעור הלשון כך הוא דהטוב או שהחיינו אין חילוק בין רואה לשמע דלא כב״ח ברכ״ב דכתב דשהחיינו ל״ש בשמע רק בראה עי׳ אות א׳ בסופו והנה בנ״ץ פי׳ דודאי ביש קרקע שוה רואה לשמע אבל באין לו קרקע כלל דבראה מודים ובשמע ל״ש מודים תקנו לברך הטוב דמ״מ טובה הוא לדידיה ולאחריני שיהיה זול בעולם ולהמ״א אפשר לא הונח זה דמדשתיק הר״ב להמחבר ואודי ליה דהלכה כרי״ף ור״מ דבעי׳ שותף באותו דבר ממש אפשר זול לא מקרי באותו דבר ממש וממרוצת דברי המ״א משמע דלכאורה בראה ומברך מודים כל דיש לו ארעא מברך מודים ושהחיינו ושותפות הטוב במקום שהחיינו וצ״ע ועסי׳ רכ״ב ט״ז ג׳ ואי״ה שם יבואר: