ילדה עמ״א ברכ״א אות ב׳ דשהחיינו והטוב מברך בשמועה כמו בראיה וברכת מודים הוא דיש חילוק בין רואה יע״ש ותשובת הרשב״א עט״ז אות א׳ מזה:

מברך עמ״א וא״ר א׳ ה״ה בכל ברכות אלו ע״ש אם יושב במרחץ וכדומה אם אדם כשר יאמר לו מיד וכשיצא יברך ועסי׳ רכ״ז בט״ז אות ב׳ ונראה דכאן כ״ע מודים אף לאחר כ״ד יברך דעדיין הטובה בעולם ואי״ה שם יבואר:

בברכה זו עמ״א דלא אתיא מזמן לזמן שהחיינו י״א רשות עב״י:

מת אביו עמ״א עט״ז אות ד׳. ובי״ד ש״מ ס״ו יע״ש:

כלים עמ״א וראוי לברך בלא שם ומלכות עא״ר ז׳ דיברך מלביש ערומים קודם שהחיינו ובבוקר יכול לפטור אותה בברכה שמברך בשחרית אם לובשו בשחרית יע״ש:

בשעת הקנין עמ״א היינו בשעת קנין לא נגמר ובשעה שנגמר לית קנין חדש דאין אומן קונה לכן יברך בלבישה או בשימוש ועח״מ סי׳ ש״ו ס״ג דאין אומן קונה ובאה״ע כ״ד פט״ו משמע פלוגתא ובי״ד ק״ך ס״י יע״ש ועט״ז כאן אות ג׳ ולט״ז י״ל בת״ר ימתין לצאת ידי שהחיינו בקידוש ר״ה ואי״ה שם יבואר:

הוא עמ״א זה שפי׳ הב״ח עמ״ש הסמ״ק גם הטוב ושהחיינו אבל הב״י לא פי׳ כן ומשמע כה״ג דלו לחוד ולב״ב לחוד אין מברך רק על שלו שהחיינו יע״ש:

לו ולנותן עמ״א עא״ר אות ס׳ והמקבל מעות אם הוא עני מתבייש אין מברך הטוב משא״כ אם מקבל מלבוש יע״ש:

וי״א עמ״א תה״ד ל״ו יע״ש דלא הוי כמזמן לזמן יע״ש:

וכן נוהגין עמ״א וספק ברכות לקולא:

מעורות עמ״א משמע אפילו בגד העליון יותר חשוב מתחתון התפור בו אפ״ה אין לומר כן: