מר קוליס עמ״א ויהיה ב׳ תיבות מר מחסידי עין (עמ״נ בשרש מיר לשון תמורה וחילוף וקלס לו שני פנים מקבילים (עמ״נ בשרש קלס) שבח ובזיון יע״ש:

שאר עמ״א בסי״א אות ט׳ הב״י מפרש בתי עכו״ם עשירים דבת״י אלילי עכו״ם מברך כו׳ והב״ח כתב בגלוי מברך כו׳ ובתיהם בית גאים:

והאידנא עמ״א ברי״ח אות ה׳ ועא״ר אות א׳ דאף מי שלא ראה תוך ל׳ אינו מברך יע״ש. ומ״ש הר״ב ואם נעקרה ונתנה במ״א י״ל בע״א שלא ראה אותו מימיו:

שחלק עמ״א אפשר רמז למ״ש הט״ז אות א׳ יע״ש:

בחכמת העולם עמ״א דאם חכמים רק כדת עכו״ם שלהם אין מברך כלל ודוקא חכמים בז׳ חכמות ועב״י:

מלכי עמ״א ובא״ר ו׳ דבש״ס (נ״ח א׳) פתח ר״ש ובריך לי״ה משמע שאילת שלום לא הברכה דהרואה קאמר וכן כל ברכות הראייה סומא אין מברך ובסי׳ נ״ט (ביוצר אור) שנהנה ובמהרש״א בר״מ כתב שמברך עכ״ל הנה ברכת הראייה אין סומא מברך משא״כ על המלך דניכר כבודו אף לסומא כי אימתו מוטלת על הבריות ושותקין הכל כמבואר שם מברך וההוא צדוקי דא״ל למאן דלא חזית מברכת על שאלת שלום לא היה אומר לו כן. ובמהרש״א בח״א כתב ואפי׳ לר׳ יהודה דאמר סומא אין מברך יוצר המאורות כתבו התוס׳ פ׳ החובל דמדרבנן חייב עכ״ל ולכאורה יש לתמוה דהתוס׳ מגילה כ״ד א׳ ד״ה מי והחובל פ״ז א׳ ד״ה וכן בסומא אף מדרבנן פטור ובשאר מצות חייב לר״י (עמ״א ג״ן אות ט״ז) אם לא שנדחוק דכוונתו דר״ש ראה ונסתמא אח״כ וכה״ג מודה ר״י דפורס ע״ש מדרבנן חייב וא״כ י״ל בסומא שלא ראה מימיו אף המ״א מודה דאין מברך דלא ידע כלל הנאת העוה״ז בראייה שהרי ר״י מחלק כו׳ וצ״ע. וראוי שסומא יברך בלא שם ומלכות כאמור:

להשתדל עמ״א ברכות י״ט ב׳ יע״ש כבוד הבריות דוחה ל״ת דרבנן:

בתי עמ״א פירש הב״י דוקא בזמן שבה״מ קיים וכ״כ מהרש״א ז״ל בח״א שעתה בגלות ל״ש זה אבל בית גאים כו׳ יע״ש:

בתי עמ״א זה לפי׳ הב״י באות ח׳ ולב״ח כו׳ עי׳ אות ב׳:

חזר עמ״א ועיין אות ז׳ ואפשר תוך ל׳ אף כשבא בכבוד יותר אין מברך ושם לאחר ל׳ להתבטל מלימודו או לתוך ל׳ עסי׳ רי״ח במ״א אות ד׳ אימתי מברך: