ולא הועילו עמ״א הלבוש הביא ראיה מתרכ״ו ס״ג דאם היה גג שיש בו צירים שסוגר ופותח אם סיכך בעוד נעול יש מחמירין אע״ג בס״ב שם תחת הגג מחובר והסיר שרי דשם מעשה גמור כמ״ש המ״א אות ז׳ משא״כ פתיחה לא הוי כ״כ מעשה ואפ״ה כשהניח היה פתוח ונסגר שרי אח״כ אע״ג דנפסל לא הוי תולמ״ה אע״ג דפתיחה אין מעשה להכשירו הואיל ותחלה נעשה בהכשר ה״ה די״ל כאן הואיל ותחלה בהכשר ואע״ג די״ל שם אין הפסול בגופו מ״מ אין מוכרח כתב הלבוש יע״ש. וע׳ סי׳ י׳ ס״ו בב׳ קיימות פסולים ובנקצץ א׳ מהן כשר הואיל דלא נפסלו בגופן ועיין סי׳ ט״ו שם הארכנו מדיני תולמ״ה יע״ש:

שנוהגין עמ״א שיש לחלק בין שעה שנושאין אותו ובין הולך לקברות עם ציצית והנה בטלית גדול המיוחד לתפלה אף ציצית מכוסים ג״כ אסור משום לועג לרש עב״י. אפי׳ קבר קטן יש לועג לרש שמא נשמת אדם גדול הוא א״ר ג׳ בשם מהרי״ט צהלון ז״ל ומשמע קבר אשה דבחייה ג״כ פטורה ליכא לועג לרש ולחוש לגלגול זכר כולי האי לא חיישינן. הא דכתב הש״ע לתוך ד״א של מת כו׳ היינו לדידן במגולים אסור תוך ד״א כו׳ וה״ה שלא יהא ננררין על הארץ נמי תוך ד״א אסור ול״ד על הקברים ועיין סימן מ״ה בט״ז ומ״ה ושם יבואר אי״ה: