אחר עמ״א ברכות ס״א שהזריעו שניהם בב״א פי׳ שמא הזריעו בב״א עא״ר א׳ ובגמרא שם כמה תפלות תוך ג״י כו׳ יע״ש בזה:

לכרך עמ״א ברכות ס״א עמ״ש בט״ז אות א׳ מזה אי דוקא אורח או אפילו דר שם ומיהו ברכה לבטלה ל״ש דלית כאן ברכה בשם ומלכות כ״א תפלה עסי׳ קפ״ח במ״א אות י״א:

וזו עמ״א סובר כי המחבר פסק שזו היא ת״ה ואם אמרה בשחרית יאמר רק על לשלום ולא יסיים ותצילני מאורב וליסטים כו׳ ובעיר קטנה יאמר יה״ר תפלת הדרך לבד וא״י מה מלמדינו דפשיטא דכרך תנן ועא״ר ועמ״ש אי״ה באות ד׳ מזה:

בסי׳ ק״י עמ״א עמ״ש בט״ז וב״ח ופרישה משמע שהסכימו לע״ת אלא המ״א סובר דהמחבר אין סובר כן ואף ביצא מכרך ימתין עד שהחזיק בדרך ויאמר כו׳ וצ״ע:

לרחוץ עמ״א ברכות ס״א והשתא ליכא הני מרחצאות חמין ויכול לשמור מהם עב״ח:

להקיז עמ״א. מ״ש המחבר בס״ב ברוך השולח ברכה בכרי הזה בלבוש בלא שם ומלכות עא״ר ז׳ עי׳ פרישה בתוס׳ תענית דף ח׳ הא דאמר כל שאין מדוד יש רשות לשדים ליטול היינו דמצוי בו ברכה מן הפקר וגם הם נוטלים ממנו. אבל מן הבעלים ממש לית להו רשות אפילו באין מדוד יע״ש. עא״ר אות י׳ בחד״א משמע הקזה דוקא ולא ראיתי נוהגין אף בהקזה שיאמר בשם ומלכות: