תימה עמ״א תוספות פסחים ק״ז א׳ ד״ה סמוך וא״כ סוברים ג״כ כר״מ וכמ״ש המחבר ברל״ג דעיקר זמנה לכתחלה מט׳ ומחצה דנגד מנחה נתקן ולא נגד התמיד ועמ״א שם ב׳. ומ״ש בירושלמי כו׳ הביאו הב״י כאן ובא״ר אות א׳ מנחה רוח היום מתרגמינן למנח יומא שהשמש הולך למנוחתו למערב ועסי׳ רל״ג מה שיש לעיין בלבוש אי״ה יע״ש:

יתפללו עמ״א בקכ״ד אות ג׳ דש״ץ יוצא בקול רם השעה דחוקה או כבוד הציבור עדיף ויתפלל הש״ץ בקול רם ויוצא דיעבד:

הש״ץ עמ״א ובעט״ז שלא יתחילו הציבור עד לאחר האל הקדוש ובע״ץ הביא זה משם הל״ח ואפשר הטעם דמצוה לומר אמן אחר האל הקדוש או דאיך יאמרו כולם נקדש ואם יאמר הש״ץ בנוסח אתה קדוש אין נכון לכתחלה עסי׳ קכ״ה ס״א ומ״מ אם יעבור הזמן יתחילו עם הש״ץ ויאמרו נקדש ועי׳ ע״ץ:

להסתפר עמ״א ואפשר לא פלוג ועא״ר:

סמוך עמ״א כן פירש״י שבת ט׳ ב׳ בגמרא ועמ״ש בט״ז א׳ מזה:

למרחץ עמ״א. בלישנא בתרא כרי״ף ור״מ עט״ז א״ב והנה בכולם סתם ולא פירש ובסעודה פירש המחבר ס״ק גם הפך הסדר ובמשנה לא לאכול ולדון. והמחבר כתב לאכול באחרונה (בר״מ פ״ו מה״ת ה״ה שינה הסדר לגמרי יע״ש) ולמ״ש הט״ז אות ב׳ א״ש דהנך סתמן כפירושן בין גדולה וקטנה אסור ואם התחילו אין מפסיקין אף בגדולה משא״כ סעודה קטנה אין מפסיקין הא גדולה מפסיקין ומלת אפילו אאין מתחילין כו׳ ועמ״ש באות ו׳ עוד מזה:

לבורסקי עמ״א כפירש״י שם ויטריח ויצטער אבל הר״מ ז״ל שם פי׳ דיתקן עכ״מ שם בזה מ״ש ה״ה לכיוצא בזה שיש לחוש אבל שאר מלאכות שרי אפילו הגיע זמן מנחה קטנה שרי ועסי׳ רל״ה ס״ג בק״ש מצוה מיד בצה״כ וכתב הלבוש זריזין מקדימין ועמ״א שם ט׳ אסור מלאכות הנזכרות ברכ״ב היינו אסור וזה מצוה מן המובחר ובתפלת המנחה אף מצוה ליכא דכ״כ דמאחרין עדיף טפי כמ״ש הב״י כאן מצוה עם דמדומי חמה ועסי׳ רל״ג ועיין לבוש כאן ומיהו זה להמחבר ור״א אבל לרא״ש וטור משמע קצת דזריזין עסי׳ רל״ד ויש לדחות דאף להם מצוה להתאחר ועי׳ רש״י שבת ט׳ מ״ש ויעבור זמנה לא משמע כן ועמ״ש באות מ׳ אי״ה מזה ובחידושי הארכתי:

ולא לדין עמ״א גמרא שם לל״ב שבת ט׳ ב׳:

סעודה עמ״א העלה במקום שאין ציבור כגון יחיד בכפר או שאין הולך לבהכ״נ ומתפלל בביתו אסור ללמוד משהגיע זמן תפלת שחרית או ערבית אבל חצי שעה קודם מותר ולא אסור אלא בד׳ מלאכות ואכילה ולפ״ז בתפלת מנחה הדר בכפר והגיע תחלת שעה י׳ אסור לו ללמוד עד שיתפלל מנחה תחלה וכ״ת ק״ש ד״ת תפלה דרבנן הא בורכא דהמעיין בב״י פ״ט כתב בשם רבינו יונה מי שמלמד לאחרים שרי דרבינו הקדוש היה קורא ק״ש ואח״כ מתפלל יע״ש וערש״י ברכות ד׳ ב׳ וה׳ ב׳ יע״ש בזה. ואי״ה בתל״א במ״א אות ה׳ וח׳ יבואר עוד:

ואם עמ״א דבהא הלכה כריב״ל ועפירש״י שם דיעבור הזמן משמע מצוה מיד לא לאחר עמ״ש במ״א א׳ ואות ו׳. ואף שאין הכרח לומר כן כרי״ף סתמא הכין הוא דב׳ לשונות כריב״ל בהא ועלח״מ פ״ו מה״ת. ואף דריב״ל אמר כיון שהגיע זמן מנחה כל סמוך למנחה הגיע מקרי ואם התחיל אז מפסיק ועי׳ טור וב״י:

אם עמ״א דלבטל מצוה דרבנן אף אם התחיל בהיתר פוסק:

להפסיק מי״ד עמ״א מלת מיד אף יום גדול הואיל ונמשך סעודה עד הלילה לא מהני שיאמר אפסוק אח״כ בתוך הסעודה וערש״י סוכה ל״ח א׳ ד״ה הא דאיכא שהות יגמרו סעודתן וליכא שהות תמשוך עד שתחשך מבואר כן:

משיטול עמ״א גמרא שם וכ״כ בטור. ויראה סעודה אף בלא פת כל שקובע למיני מזון מה׳ המינים וכדומה אסור ועס״ג וצ״ע:

דסעודה עמ״א כל״ק שם ומ״ש מודה מבואר כן לר״ת ולרי״ף אין מבואר כ״כ עמ״ש אות ט׳ מזה יע״ש:

וי״א עמ״א דעת בעל המאור דלית הלכתא לגמרי כריב״ל ומיתוקמא מתני׳ דלא כתרתי לישנא אלא סמוך למ״ק אף ס״ק אסור והתחילו אין מפסיקין אף לס״ג ולית ליה שכרות עט״ז ב׳. וד׳ שיטות יש רי״ף ור״מ כל״ב וקיי״ל כריב״ל סמוך למ״ק אם התחילו מפסיקין ור״ת ג״כ כריב״ל וכל״ק ובעל המאור פוסק דלא כריב״ל ומוקי מתני׳ בסמוך למ״ק אין מתחילין ס״ק ואין מפסיקין אף ס״ג ור״י בטור ג״כ דלא כריב״ל וס״ק מותר להתחיל סמוך למ״ק ומתני׳ בס״ג במ״ג כל״ק דרב אשי אמר כן ומנהגינו ס״ג במ״ג שרי וס״ק במ״ק שרי דלא כבעל המאור (לדידיה ס״ק אסור במ״ק להתחיל) ודלא כר״י דלדידיה ס״ג במ״ג אסור ונתן הר״ב טעם דקורין כו׳ אבל ממ״ש בט״ז י״ל דר״י בטור סובר דקיי״ל כריב״ל דהתחילו במ״ק מפסיקין ומש״ה מוקי לל״ק למ״ג וס״ק סמו״ך למ״ג שרי דריב״ל משהגיע קאמר הא סמוך מתחילין ומפסיקין כשהגיע מ״ק ולא מוקי במ״ק והתחילו אין מפסיקין עד זמן מ״ק דאין מפסיקין משמע אף הגיע זמן ובמ״ג אין מפסיקין משהגיע זמן מ״ג ובחידושי הארכתי ועי׳ נ״ץ:

סמוך עמ״א עמ״ש באות י״ד. ומ״ש שכרות עט״ז אות ט׳:

והשעה עוברת עמ״א באות י״ד. ומ״ש סעודת שבת עב״י הרבה בני ביתו צ״ע. והיינו להמחבר אבל למי שנוהג להקל כו׳. ועט״ז ד׳:

כביצה עמ״א ועכ״מ פ״ו מה״ת ה״ד הביאו הא״ר אות ז׳ סותר לכאן יע״ש בזה: