ולמעלה עמ״א אין מוכח כ״כ די״ל מו׳ שעות ומחצה יצא ידי מצוה כתקונה דרק מצוה מן המובחר לאחר עד מ״ק ומתחלת ז׳ דיעבד יצא משמע דלא יצא ועמ״א פ״ט אות ג׳ וברל״ב ריש הסי׳ ואי״ה באות ב׳ אבאר עוד:

ועיקר ועמ״א מ״ש מו׳ ומחצה לי״א כן אבל רוב פוסקים הסכימו מתחילת ז׳ מ״ה זמן שחיטה וכמ״ש באות א׳ דבאמת זמנה מתחלת שבע ומשנה מפורשת פסחים ס״א א׳ שחטו קודם חצות פסול ואחר חצות כשר וכ״מ הר״מ ז״ל פ״א מק״פ ה״ד ופט״ו מה׳ פה״מ הי״ב וכתיב בי׳ בין ערבים כמו בתמיד:

ומשערין עמ״א בתה״ד סי׳ א׳ ונ״מ טובא בין תה״ד להלבוש ובתמ״ג לענין חמץ ליכא כ״א שיעור מועט יע״ש באות ג׳. ומ״ש דהלבוש כוונתו בסוף השקיעה באמת בסי׳ רס״ז ס״א ביאר בפי׳ הלבוש דמזריחה עד תחלת השקיעה חושבין יב״ש זמניות ויש זמן גדול ועא״ר כאן אות א׳ ואות ד׳ יע״ש:

שעות זמניות עמ״א ובסי׳ א׳ אות ד׳ לחצות יב״ש הוי לילה ולא יותר וממילא בקיץ יאמר חצות אחר ו׳ שעות מתחלת הלילה וכן בחורף כל שעה חלק מכ״ד מעל״ע משא״כ לשאר דברים הכל זמניות וחושבין הלילה הן קצר או ארוך יב״ש וכך היום:

לעולם כחד עמ״א לא לעשות תרי קולי דסתרי אהדדי:

ולמעלה עמ״א ברל״ח אות ג׳ וע׳ כאן אות ג׳ ואי״ה ברל״ה אות ג׳ יבואר עוד בזה:

דהיינו עמ״א בחידושינו פרק תפלת השחר כתבנו הא דאמרינן דם נפסל בשקיעת החמה אי תחלת שקיעה או סוף שקיעה ומ״מ עד צה״כ קשה ול״ד אלא מעט קודם עסי׳ רס״א:

עומד עמ״א סתם ידים כשירות לברכה ופוסלת לתפלה ועא״ר ז׳ מיקל כ״ז שהוא בבהכ״נ אע״פ שמוכרין מצות א״צ ליטול שנית: