כתוב כו׳ עמ״א מ״ש תמיד ימלוך בטור עי׳ ט״ז אות א׳ מזה ועי׳ אות ד׳ מלת תמיד אי שייך למטה או לעיל יבואר שם אי״ה בזה. ומ״ש בשם הב״ח עב״ח ופרישה אמת ואמונה קאי גם על העתיד ומ״מ עיקרה על העבר נתקנה יע״ש עב״ח סי׳ ס״ו וא״ר ד׳:

צורך עמ״א ובערבית מכריז אבל בשחרית לא דמסמך גאולה חובה בשחרית ואע״ג דטול ברוך לא הוי הפסק דיעבד הא לכתחלה לא יפסיק עסי׳ קס״ז ס״ו בהג״ה ועסי׳ קי״ד א׳ בט״ז דמש״ה בשחרית א״א להכריז יע״ש:

נהגו עמ״א וכ״כ הט״ז אות ג׳ ומה״ט אפשר כיון שכבר התפלל חובה רשאי לעמוד. ומ״ש הושיענו כו׳ ולא ה׳ אלהי כו׳ שלא להיות יותר מי״ח אוכרות עא״ר אות ה׳:

יתפלל עמ״א וכ״כ המ״א והוסיף קצת חדא דאפי׳ תימא שזה מיקרי עכ״פ בשעה שהציבור מתפללין אע״ג שזה מנחה וזה מעריב מ״מ תפלה עם הציבור עדיף ודומה ג״כ לסמיכות גאולה לתפלה דערבית שאין חובה כ״כ:

המלך עמ״א יקרא מלת תמיד למטה וכן במעריב ערבים תמיד ימלוך יקרא תיבת תמיד למטה ובא״ר אות ג׳ בשם הפרישה תמיד שייך לעיל יע״ש ונאמר כי פדה וגאלו מיד חזק ממנו נו״ן מלאפו״ם ודגושה רד״ק בשרש מן חידוש ורש״י סוטה ל״ה א׳ אל תקרי לא גרם כי ממנו אין חילוק בין נסתר לרבים בעדם אבל יכול לגרום ממנו קרי ביה ממנו בחול״ם הוא יותר מפורש עב״ש אה״ע ס״ג שלישי אות מ״ו התקבלי גיטך ששלח ליך בעלך מגורשת ממנו במלאפו״ם ממש ומ״מ אפשר טוב יותר לומר ממנו בחולם לבאר היטב ערכין ט״ז באר רחובות שלח והבן: