צריך עמ״א עי׳ אה״ע סי׳ א׳ וכ״ה וע״ו מצות עונה מהני מחילתה משא״כ כשלא קיים פו״ר:

הטיילים עמ״א בני תורה ומ״מ אין ת״ח בגמ׳ וע״ש ועא״ר אות ב׳ וצ״ע בזה״ז לית ת״ח ומ״מ דלא למיגרי ביצה״ר כו׳ וגם ע״ד כך נשאה לית חיוב עונה כ״א מליל שבת לליל שבת וע׳ ב״ש אה״ע ע״ו א׳ פי׳ מה שאמרו בגמ׳ כגון רב שמואל בר שילת לדוגמא נקיט דהיה מהטיילים אבל ר״ש ב״ש עונתו מליל שבת כו׳. ומ״מ צ״ע איזה מיקרי ת״ח לענין זה ובמ״א אות ג׳ משמע דוקא תורתו אומנתו יע״ש:

ולנים עמ״א הקשה כאן כתב המחבר ולנים הא אין לנים בכל לילה בבתיהם לח׳ ימים ובאה״ע ע״ו ס״א סתם המחבר בעיר אחרת פ״א בשבוע משמע אף שאין לנין בכל לילה בבתיהם והר״ב כתב וי״א שאם אין לנים בכל לילה בבתיהם לח׳ ימים ועא״ר אות ב׳ בזה:

ת״ח עמ״א לא כל הרוצה יעשה ת״ח להפקיע שלא ברשותה אבל ברשותה תע״ב ועא״ר אות א׳ בעל הטורים פ׳ כי תצא ושמח כמנין ושמח לבד יוה״כ (שנ״ד ימים) יע״ש עי׳ אה״ע ע״ו בח״מ וב״ש ג״ד דכשמתחדש להם דבר בלימודם או נשתנה העונה גם הכל לפי מה שהוא אדם בריא יע״ש:

חייב עמ״א וה״ה ביוצא לדרך אע״פ שאין עונתה ומיהו ביוצא לדרך מהני מחילה דידה:

שברשותה עמ״א אם עבר עונה א׳ שלא ברשותה ורוצה היא שישלמנה עא״ר אות ג׳ בזה בשם ע״ת והוא הניח בספק:

ויתן עמ״א ויהיה כונתו לש״ש. מ״ש המחבר בס״א מרעיבו שבע משביע רעב ב׳ פירושים א׳ בשמשביע במותרות יצה״ר מגרי ביה ביותר ומרעיבו פי׳ ב׳ משביע מרעיב הגוף ע׳ רש״י סנהדרין ק״ז וסוכה נ״ב בא״ר הביא באות ה׳ יע״ש:

אנוסה עמ״א ע׳ בטור במ״ש וא״כ רוצה ואינו רוצה (כמשפט יפה יפה הראשון בסגו״ל והשני בקמ״ץ עתי״ט בהא דעושה כו׳). לכן יפייס ואח״כ יבעול:

שנואה עמ״א ולאה אהובה בשעת תשמיש היתה או אוהב היה אותה ולא היה נראה ששונא אותה כי איננו אוהבה כרחל יע״ש וכ״כ ז״ל:

תמורה עמ״א ובא״ר ח׳ בשם בעלי הנפש קודם מ״ת לא נאסרו עדיין בדקדוקי מצות א״נ לא נתעברה בלילה ההוא יע״ש. מ״ש המחבר בני נידוי נדה אע״פ שאין ממזר לא מ״ה ולא מד״ס פגום הוי וי״מ שא׳ מהם מנודה וה״ה א׳ מהם אבל יע״ש בטור מ״ש בי״ד דמותר לבא על אשתו כשהיא אבילה ואין יודעת כל שא״י לאו איסורא הוי:

מורדת עמ״א ולא הוי אנוסה אפ״ה אסור:

שכרות עמ״א טור ושכור זה א״י כמה כי רביעית לא מסתבר לאסור ועסי׳ צ״ט ופר״ח שם כי לפעמים שתוי בכלל שיכור ומ״מ מסתברא כאן דוקא שיכור ונתבלבל דעתו כו׳:

גרושת עמ״א אסור לבוא על אשתו כשהיא ישינה עא״ר אות ט׳:

ערבוביא עמ״א עי׳ בטור וכל אלו הדברים אסורים אפי׳ מעוברת וזקנה אסור לו לעשות כן ובנים פגומים ג״כ ובנ״י ט׳ מדות אנשי מדות. עי׳ נדרים כ׳ ב׳ ברש״י שם:

חצופה עמ״א טור כלאה שיצא ממנו יששכר יע״ש:

מחיצה עמ״א ובשט״ו במ״א אות ג׳ יע״ש:

בית עמ״א שם משותף פעם חדר ופעם בית ממש:

או עמ״א וזכוכית וכלי מהני והוא שלא יהא כליין עמ״ש בסי׳ מ׳:

אפי׳ עמ״א וכל הספרים הן בכתיבה או בדפוס יש בהם קדושה:

ארגז עמ״א ובט״ז י״ד רפ״ב אות ד׳ חולק ע״ז הביאותיו בט״ז כאן:

כדי עמ״א ברל״ט אות ד׳ לענין ברכת המפיל ושמע:

מקצר התשמיש עמ״א הכל אם כוונתו לש״ש כמ״ש בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך אפי׳ העקוב למישור:

היה עמ״א דסינר אין כמו הוא בבגדו:

שאינה עמ״א בלבוש משמע בכעס מותר כל דברי ריצוי אף שלא מעניני תשמיש ובאה״ע כ״ה ס״ב או אם היה כעס כו׳ היינו נמי אפילו כשאר דברי ריצוי:

אע״פ עמ״א עט״ז אות ב׳ בזה:

ות״ח. עמ״א. ולאור הנר אף על פי שמאפיל אסור לתלמיד חכם עיין א״ר י״ח:

מאפיל עמ״א דבבית אפל מותר ביום לכתחילה:

ואם עמ״א אי נמי כו׳ כצ״ל ועא״ר כ״א בזה:

בטליתו שמא יראה קרי עליו מ״א:

יציאה עמ״א ועט״ז אות א׳ ובפריי שם: